שנה וחצי של געגועים, זיכרונות יפים, זיכרונות שנשלחו לפח, פגישות עם אנשים, הידלקויות, התאהבויות, אהבה ראשונה, אכזבות, ריבים, בכי, קשיים, לחץ, בנים-בנות, תקוות, ציפיות... כל כך הרבה דברים שבבום אחד עוברים מול העיניים ברגע שקראתי פוסט אכזבה של בלוגרית אנונימית. הו, כמה הייתי רוצה לשכוח הכול, אבל בו בזמן גם לעבור את זה שוב. זה זיכרון, וזה נשאר. "בסוף זה עובר" –כמה פעמים כבר שמעתי את המשפט.
"את עוד תתגעגעי לתקופה הזאת" –גם את זה שמעתי מספיק. אבל הנה, עברה לה שנה וחצי ואולי אף יותר, שכוללת חופשים וימי לימוד, שלא הפסקתי לאהוב, להתאהב, לצחוק, לשנוא, להתאכזב, לבכות, לשמוח, לקוות, לחשוב, לעופף, לריב, להיעלב, להעליב, לפגוע, להיפגע, להישבר..
עברו עליי הרבה.. כל כך הרבה, שאני אפילו לא מצליחה לזכור את הכול..
יש המון דברים שהייתי רוצה לשכוח.
אבל אני יודעת שאם אנסה לשכוח הם יחזרו שוב.
"אם תנסה לשכוח את העבר, הוא יחזור ויזכיר לך את עצמו בעתיד."
-ואני לא בדיוק רוצה שהם יחזרו. עדיף שיישארו שם. רחוק. בעבר..
אמרו לי פעם שעוד כמה זמן אני אסתכל על עצמי, ואני אביט לאחור, על מה שהיה, על כל הדברים שקרו פעם, ואני אצחק.
צחוק בריא. לא מזויף. אבל אני אצחק על זה.
כי באמת, ברצינות.. מה זה בסה"כ?
זה רק שטויות של גיל ההתבגרות, שכולם עושים מהם כל כך "וואו".
בכל זאת, לא נראה לי שעבר מספיק זמן כדי שאני אביט שוב לאחור, כי זה חוזר אליי פתאום עכשיו..
אבל עכשיו, מה יש לי עכשיו? מה קורה איתי כאן ועכשיו? בזה הרגע?
אני שוב מאוהבת.
ברור שיש אכזבות, אני עדיין בוכה על דברים, נעלבת מדברים [אמנם פחות משמעותיים], אני מצפה ומחכה לדברים מסוימים, מקווה שיקרו הרבה דברים, חושבת הרבה, מעופפת לרוב וכל אלה..
אני מנסה שלא להישבר.
באמת, ואני מצליחה, בכוח רצון, שלא ליפול לרגלי האנשים שרוצים שאפול.
ואפילו יש לי תקופה חדשה לגמרי עכשיו.
תקופה בחיים, שלמען האמת, היא בלתי נשכחת, ואני לא חושבת שאני ארצה אי פעם לשכוח אותה, כי היא טובה מידי בשביל שאני לא אחווה אותה ואזכור אותה לתמיד.
אבל משהו כן מציק לי איפשהו. בלב.
בפנים, עמוק עמוק.
אני מרגישה שמאז שהתקופה הזו נפתחה בפניי, יש לי הכול! כל מה שארצה רק, אני מקבלת עכשיו, וטוב לי הכי שבעולם עם זה.
אבל בו בזמן אני מרגישה ריקה.
שאין לי כלום.
שאין בי כלום. בתוכי, בעצמי.
יש לי ריקנות.. רק זה. שום דבר אחר לא נמצא שם..
רק הדברים הריקים האלו, חסרי החשיבות.
למה זה קורה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
