יפה שקיעת השמש ללב עצוב

אתם בטח תגיבו "לכל אחד יש את הימים האלה..", או שתגידו "אל תדאגי, מחר יהיה יותר טוב" כשאין לכם מושג ממה בכלל אני נהייתי ככה..

היה יום אחלה, באמת..

היו המון צחוקים בכל השיעורים [טוב, כמעט] חוץ משיעור אחד עם מורה מחליפה שלא הפסיקה לדבר על נושא אידיוטי שלא עניין אף אחד..

צחקתי הרבה היום, אבל זה היה להסתיר את מה שאני חושבת.

להסתיר את מה שאני מרגישה.

ואני מרגישה שנפגעתי.. הבעיה היא שהרבה זמן לא הרגשתי ככה.

אני אפילו מרגישה שאני מתחילה לשנוא אותו.

זוכרים את הקוף? -אז זהו, שאני יותר מידי זוכרת את כל מה שקרה לי איתו [ולא מהבחינה הטובה], ואני חושבת שבפעם הראשונה בחיי אני מתחילה באמת להרגיש מה זה לשנוא מישהו שנאה אמיתית וכנה.

זה נוראי.

כל כך הרבה צחוקים הלכו היום, ושומדבר לא עזר, זה לא העביר את מה שקרה, את מה שהיה, ובמיוחד לא את....

מה שהרגשתי היום.

יותר נכון מה שלא הרגשתי?

יום נוראי באותה מידה של יומטוב.

אני סתם חושבת על משהו טוב ומקווה שיעבור הזמן ללילה, ואני אוכל כבר ללכת לישון, להירדם, לא לחשוב על שומדבר, לחלום על דברים טובים, להתעורר מחר כאילו שומדבר לא קרה, להתחיל יום חדש...

הנה, המחשבות הטובות הגיעו :]

And now I'm thinking about"
How I wish I could go back
Just for one more day
"One more day with you

3>. -כרגיל.