יפה שקיעת השמש ללב עצוב

טעויות.. כמה שהן נוראיות!

הרבה אנשים עושים הרבה טעויות בחיים..

הבעיה היא שהם לא רואים את זה, הם לא שמים לב לכך שהם טועים..

-או שהם יודעים את זה, אבל משכנעים את עצמם, או יותר נכון.. מנסים לשכנע את עצמם שהם עושים את הדבר הנכון.

שאולי עכשיו זה קצת מסורבל ומאוחר יותר הם יוכיחו לכולם שהם לא טעו וזה הדבר הנכון שהיה צריך לעשות.

לפעמים, אנחנו בעצמנו משמשים כ"קהל" להצגה הנוראית הזאת שנקראת "טעות".

אנחנו, הקהל, כמו בכל קהל, לא תמיד מבין מה הולך בהצגה, עד שמגיעים לאמצע, ואז כבר מבינים מה הולך להיות ההמשך..

ההצגה, והשחקים, הכול בעצם מאולתר.

הרי אין פה תסריטאי, אין מי שיכתיב להם מה, איך ומתי להגיד..

ההצגה המאולתרת היא טעות, והשחקנים- טועים...

כמו בהצגה הזאת- ככה גם במציאות..

לצערי הרב, כמו השחקנים בהצגה שלא מבינים מה הם עושים עד שהם כבר לקראת הסוף, כך גמאני טעיתי..

טעות די חמורה..

בחרתי בנתיב שלא הייתי אמורה להכנס אליו, ועוד אחרי הנתיב הקודם, בכלל.....

נכנסתי לאזור אסור..

עכשיו, אני בפנים, אחרי שיכנועים עצמיים שלא נפסקו..

הנתיב הזה רק סיבך לי את הכול, ואני מרגישה עכשיו כמו במבוי סתום..

אני לא יודעת איך לצאת ממנו!

למרות שההתחלה, נראיתה כל כך מושלמת וכל כך מבטיחה, הסוף לא יהיה טוב.. בכלל!

אני יודעת שאם אני אצא מכאן, אפילו אם זה יהיה היישר לנתיב הכי נכון, זה יהיה רע..

השחקנים שלי ימותו וכל ההצגה תיפול.

-ורק בגלל מחשבה לא נכונה, שהובילה לכל השכנועים העצמיים האלה, ושכל אלה הובילו לסוף הגרוע הזה..

למען האמת, חבל לי לצאת מכאן, כי למרות שזה הנתיב הלא נכון, הוא הנתיב הכי יפה, העברתי פה תקופה די ממושכת, וזאת הייתה אחת התקופות היפות ביותר שלי..

אני לא רוצה לחתוך את כל זה כאן, אבל אני יודעת שטעיתי ועליי לחזור חזרה, או לפחות להמשיך הלאה ולהתגבר על זה.

אסור לי להשאר כאן דקה אחת נוספת!

-זה רק יחמיר את המצב.. *תקוו לטוב!!!!*

"שלושה דברים אי אפשר להחזיר לאחור: חץ שנורה, מילה שנאמרה, טעות שנעשתה"

3/>