יפה שקיעת השמש ללב עצוב

זה קרה ממש מזמן.

הכרתי אותו דרך חברה טובה שלי.

דיברנו בלי סוף, שעות על גבי שעות כל יום, הייתי מספרת לו הכול..

ממש התקרבנו, למרות שהוא גר מאוד רחוק.

נפגשנו רק פעמיים, אבל זה המרחק הפיזי לא השפיע בכלל.

יום אחד הוא ניסה לסכסך בין חברה שלי לבין חבר שלו.

לפני זה הוא גם ניסה למנוע ממנה להיפגש עם חבר אחר שלו.

היא ממש התחילה לכעוס עליו, וככה גם אני.

היא לא הבינה למה לכל הרוחות הוא יכול לפגוש ולהכיר חברות שלה, ולה אסור..

גמאני לא הבנתי אותו, וממש כעסתי עליו, כי אם יש משהו שאני שונאת שעושים, זה להזיק לחברות שלי ולפגוע בהן.

אני לא מסוגלת לסבול את זה.

והיא אף-פעם לא עשתה לו דברים רעים!!

הוא היה כל כך לא בסדר...

כל כך הרגשתי כלפיו רק כעס ועצבים, ולכן החלטתי להתרחק ממנו.

ממש נגעלתי מהצביעות שלו.

לכן התחלתי להתרחק ממנו, והוא שם לב לזה..

הוא שלח הודעות ושאל והתעניין, אבל התרחקתי ממנו עד כדי כך שניתקתי איתו את הקשר לגמרי.

לא דיברנו כבר יותר מחצי שנה אני חושבת, ולא מזמן התחלתי להיזכר בו.

למען האמת, בדרך כלל אומרים שכשמישהו חשוב יוצא לך מהחיים, ממש מרגישים את זה.

כנראה הרגשתי את זה תמיד, אבל ניסיתי להתעלם מזה.

אני שונאת את ההרגשות האלה.

לאחרונה ממש התחלתי להתגעגע אליו.

להתגעגע לכל שיחות הנפש, וכל הבכי בטלפון, ו.. כשתמיד רציתי לספר למישהו משהו שלא יכולתי לספר לאף אחד, תמיד היה לי אותו.

הוא בטח שכח ממני לגמרי...

הרי אני זאת שניתקתי איתו את הקשר לא?

אני די מצטערת על זה.

אני יודעת שהוא לא היה בסדר, וממש שנאתי את ההתנהגות שלו, וזה היה הכי אנוכי מצידו והכי צבוע מבחינתו..

אבל הוא ממש חסר לי עכשיו..

אני די מצטערת על כך שזה נגמר בצורה כזו.

"רק אחרי שאתה מאבד מישהו אתה מתחיל להבין כמה שהוא חשוב לך."

3/>