יפה שקיעת השמש ללב עצוב

שמעתם פעם את המשפט-

"אני לא מצלמה, אז אל תעשו עליי פוזות!"

...?

יש אנשים שלא חושבים ככה.

נמאס לי מאנשים שעושים הכול כדי להשתנות בשביל אנשים אחרים.

הם לא משתנים בשביל עצמם.. ממש לא.

ורואים את זה על כל אחד ואחד מהאנשים שהכרתי פעם, והשתנו.

הם מנסים להתשנות בשביל "החבר'ה".

בשביל להיות מקובלים.

בשביל שיאהבו אותם.

אז לדעתי, לא באמת אוהבים אתכם..

כי זה לא אתם.

שכחו מזה...

אתם סתם עושים פוזות.

ובלי להעליב- זה ממש לא מתאים לכם.

אני כבר לא מכירה את האנשים היפים, התמימים, שאפשר היה לדבר איתם מתי שרק ארצה, כשאני מקשיבה להם ומדברת איתם, לא הכול זה דיכאון ובא לי למות.

וכשאני מדברת איתם אז הם לא עושים שומדבר אחר מלדבר על החברים שלהם כאילו הם אלוהים..

אתם לא מרגישים שזה לא אתם?

באמת טוב לכם עם עצמכם ככה?

אתם רבים עם המשפחה שלכם.

אתם רבים עם חברים שלכם.

לא טוב לכם בבית, ובחוץ אתם מנסים למצוא את הפתרון, במקום לחפש את הבעיה.

הבעיה היא אתם.

אתם פשוט לא מבינים מה זה..

אתם מסתובבים עם חבורות אנשים שאתם כמעט ולא מכירים.

אתם לא מתחברים אליהם, ובכל זאת אתם איתם...

ואפילו בשביל אדם אחד..

אבל למה ללכת באופן קיצוני כל כך..!?

כל כך רע לכם עם עצמכם..?

תרשו לי להגיד שמה שהולך איתכם- מגוחך.

באמת שאתם הייתם אנשים ממש טובים.

אנשים שתמיד אפשר לצחוק איתם, לדבר איתם, לספר להם, להיות איתם.

עכשיו....

אם תרשו לי להגיד לכם, כשאני רואה אתכם, אני באמת כבר לא מכירה אתכם..

מי אתם בכלל?..

אתם לא האנשים שפעם הייתם.

לגמרי לא!

הכול פוזה.

פוזה ושקרים.

אתם משקרים לעצמכם, למשפחה שלכם, לחברים, לאנשים..

וסתם כי..

"אני רוצה להשתנות..."

וגם זה משפט די ידוע ומוכר.

תשתנו.

אבל לא בצורה הזאת.

לא בצורה הזאת שמרחיקה מכם כל כך הרבה אנשים..

למען האמת, אני די מצטערת עליכם..

אולי אתם באמת לא מצטערים עליי ועל כל האנשים שהתרחקו מכם בגלל השינוי הזה, אבל אני באמת מתגעגעת לאנשים שהייתם.

מוזר להגיד "הייתם", בעצם- תמיד תישארו אתם.

עד כמה שאתם תרצו להדחיק את זה החוצה מכם...

חבל שאני לא יכולה לעשות עם זה שומדבר...

אין מה לעשות.

זאת עובדה.

שינוי, הוא לא תמיד לטובה.