יפה שקיעת השמש ללב עצוב

אני אוהבת את עצמי.

טוב, לא בדיוק.

אני אוהבת-לא אוהבת...

אני אוהבת את עצמי בגלל הדברים שאני עוברת.

אני אוהבת את עצמי על כל הדברים הטובים שבי.

על הדברים שההורים שלי העניקו לי.

על הדברים שההורים שלי תמיד מעניקים לי.

אני אוהבת את עצמי על האנשים שסובבים אותי.

על האנשים שאני בחרתי כ-החבר'ה שלי.

על האנשים שנמצאים במשפחה שלי. אחד אחד.

על הרבה דברים שאני מעריכה אותם, ומקבלת אותם לא כמובן מאליו.

אבל.. אני לא אוהבת את עצמי.

אני לא אוהבת את עצמי על הדברים שאני עושה. על הטעויות.

אני לא אוהבת את עצמי על השקרים שלי לעצמי, על השכנועים העצמיים.

אני לא אוהבת את עצמי על ההחלטות הדפוקות שאני מקבלת לרוב.

אני לא אוהבת את עצמי על הרגשות שלי.

אני לא אוהבת את עצמי על המחשבות שלי.

אני לא אוהבת את עצמי על כך שאני לפעמים מתחברת עם האנשים הלא-נכונים.

אני לא אוהבת את עצמי על כך שאני לא יודעת מה לעשות במצבים מסוימים, שאני כן צריכה לדעת מה לעשות..

אני מן כזה... מסתדרת עם עצמי ומנסה לשרוד.

מנסה ליהנות ממה שיש.

מנסה ליהנות ממה שאפשר.

מנסה להפיק את המיטב מהגרוע.

מנסה לא להדחיק לצד מחשבות.

מנסה לא להדחיק לצד רגשות.

מנסה גם לא לשקר לעצמי, ולא לנסות לחשוב אחרת מהמציאות..

אחרי הכול, אני תמיד אהיה כזאת.

אם ארצה או לא, אני זאת אני, ואין לי הרבה מה לעשות עם זה..

אני צריכה ללמוד להיות מי שאני, מה שאני, ואיך שאני.

בעצם, אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי, ולהעריך את מה שיש לי.

למען האמת, אם היו נותנים לי להחליף את החיים שלי בחיים של מישהו אחר-

אני חושבת שלא הייתי עושה את זה.

בחיים.

בכל מקרה, כל מה שנשאר לי להגיד פה זה שיהיה לכם-

יום אהבה שמח:)

...ואני איהנה לי פה עם עצמי, ועם האהבה העצמית שלי3>