יפה שקיעת השמש ללב עצוב

וואו, כיתה ט'.

כיתה אחרונה בחטיבה.

נדמה לי כאילו רק אתמול בחרתי עם מי אני רוצה להיות בחטיבה.

כאילו רק אתמול היו לנו מפגשים אישיים עם המחנכת שאף פעם לא ראינו.

כאילו רק אתמול היה לנו יום גיבוש.

כאילו רק אתמול היה לנו טיול שנתי ראשון.

כאילו רק אתמול היו לנו ערבי שורשים.

איך זה עבר כל כך מהר?

זה נראה לי כל כך לא הגיוני מה שהולך פה=\

עוד שנה, ונצטרך להתחיל פרק חדש בחיים..

בית ספר חדש, עם מורים חדשים, אנשים חדשים, מקצועות חדשים..

בגרויות, מבחנים שצריך לחרוש, רמה הרבה יותר גבוהה..

מה שבטוח- כיתה ט' הולכת להיות קשה.

מאוד קשה.

שלושה שלישים, בהם אני חייבת לעשות את הכי טוב שלי.

להפיק את המיטב ממה שאני מסוגלת.

לחרוש.

לעשות הכול מעולה.

לא לטעות.

לחשוב על התיכון.

מתי יהיה לי זמן למשהו אחר?

ועם כל הדברים האלה, זה עדיין נראה לי רחוק ממני..