יפה שקיעת השמש ללב עצוב

"גם,

כשנדמה שמושלם

והכול כבר נרדם

זה חוזר ומכה בי,

די, נמאס!

והרגש נמס.

אני מרגיש מנותק

כי החבל נגמר- אני נחנק.

מי אמר שאשתוק-

לכאב כה עמוק,

ואת מה שהיה לא ניתן למחוק.

אני בחדר הקר, מתפתל בתוכי

זה חלום שמרגיש לא אמיתי..."

(קם ועוזב/ סינרגיה)

לא נדמה לי שמושלם כי המציאות די ברורה לי.

הכול מתעייף, שוקע ונרדם.

פתאום הכול נעלם לי.

זה שוב מכה בי.

הרגש מת, חי כצמח- מונשם.

מנותק ונחנק.

לא אשתוק, רק אגיד:

מה שהיה- ממשיך.

אי אפשר להתכחש לזה.

בחדר, עם עצמי,

חלום מציאותי.

אי אפשר עם זה יותר.

מתח, כעס, פחד, עצב, שנאה, דיכאון, אכזבה.

כולם ביחד מאבדים שפיותם לידי, ואני-

כבובה תלויה.

עומדת ומסתכלת כאילו לא נוגע לי בכלל.

מעורבת, אם לא במרכז, ובמקביל-

שותקת ולא אומרת מילה..

כל כך שייכת, מרגישה הכול, את כל מה שעובר עליכם ובכל זאת-

מחוקה לא רגש, הרגשה, טיפה הבנה.

לא מסוגלת לקלוט את זה בכלל, ואני שואלת-

זה כל כך קשה להבין?!

הרי בטח עברתי את אותם דברים אם לא יותר גרועים ושוברים.

-לא, זה לא קשה להבין שהמצב הוא מורכב מדי ומעורבים בו יותר מדי.......

פשוט-

קשה לי להרגיש.

לא יכולה.

לא מסוגלת.

לא רגילה.

ל א   ר ו צ ה.

!