ולחשוב שמאז פורים לא באתי לבקר כאן.
יובלות הא?
התגעגעתי לכתיבה פה^^
פשוט אין זמן לנשום, אין זמן לחשוב, אין זמן לכתוב! רבאק ><
היום נרשמתי לתיכון, ופשוט בא לי לבכות על זה שאני עוזבת...
אני זוכרת איך שתמיד הייתי אומרת לאנשים בכיתה ז' ובכיתה ח' שאני הכי לא רואה את עצמי בוכה במסיבת סיום של החטיבה... שאני הכי לא אתגעגע לחטיבה, ושאני רק רוצה לעוף מפה לתיכון.
עכשיו אני מרגישה בדיוק ההפך..
אני מזה אבכה במסיבת סיום! אני לא רוצה לעזוב, כי אני יודעת שברגע שכולם יעזבו, אף אחד לא ישמור יותר על קשר. חוץ מהחברים הכי טובים.
זה רק בהתחלה, שכולם אומרים שישמרו על קשר, ואז יש טלפונים פה, טלפונים שם, וזהו.
לא מסתדר להיפגש, לדבר, אין זמן לכלום, ואתה לא רואה אף אחד...
ואני גרועה בלהכיר אנשים! ><"
עולות בי כל הזמן המחשבות והחששות, אולי אני אצא עם כיתה ממש מעפנה, עם אנשים ממש גרועים, שאני לא אתחבר לאף אחד.. אולי בכלל יצאו איתי מלא אנשים שאני לא מכירה, או הרבה אנשים שאני מכירה וממש לא רציתי לצאת איתם?
כל הקטע הזה שאני לא יודעת לאן אני הולכת ועם מי ממש מלחיץ אותי.
החברות שלי יודעות לאן הן הולכות.
הידידים שלי יודעים לאן הם הולכים.
כל אחד והמגמה שלו, כל אחד והתיכון שלו, מה הסיכוי שאני אצא בכיתה עם מישהו שאני ארצה?
מעצבן=\
כל כך כואב לעזוב אנשים שנקשרת אליהם. אני חושבת שזאת הנקודה הכי חלשה אצלי, שאני נקשרת מהר מדי לאנשים..
זאת די בעיה. כל כך כואב לי לעזוב, פתאום להיפרד מאנשים, לא לראות אותם קבוע כבר, לא לדבר איתם קבוע. זה יהיה כל כך מוזר והזוי ולא רגיל... אני לא רוצה להיפרד מכם T.T
עד כמה שלפעמים בא לי לזרוק הכול ופשוט ללכת, כל אחד מהכיתה הזאת יהיה חסר לי באיזושהי מידה. כל אחד!
שוב תקופה מסתיימת ומתחילה חדשה... מצלצל לי מוכר כל כך.
לא בא לי ללכת... בא לי להישאר. להמשיך להיות עם אותם אנשים, להמשיך את השגרה שהתרגלתי אליה. מה רע?
אבל מצד שני, אני רוצה ללכת. בכל זאת, להכיר אנשים, להתבגר, לעבור לבצפר חדש, קרוב לביתP: מה רע?
ומה עוד, במיוחד שאומרים לי תמיד שהתקופה של התיכון היא הכי טובה, שהתיכון הרבה יותר טוב מהחטיבה, ושמהתיכון לוקחים את החברים לחיים.
לא נותר לי לעשות כלום, רק.. לאחל לעצמי בהצלחה, ושלא יקרו פשלות.
מקווה לטוב(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
