יפה שקיעת השמש ללב עצוב

אותה שעה הופיע השועל.

-"שלום!" אמר השועל.

-"שלום!" השיב הנסיך הקטן והפנה את ראשו, אך לא ראה דבר.

-"אני כאן" אמר הקול, "תחת עץ התפוח..."

-"מי אתה?" שאל הנסיך הקטן, "אתה חמוד!"

-"אני שועל" ענה השועל.

-"בוא לשחק עמי" ביקש הנסיך הקטן, "אני עצוב כל כך..."

-"לא אוכל לשחק איתך," אמר השועל "כי אינני מאולף."

-"אה, סליחה!" אמר הנסיך הקטן, הרהר רגע ושאל:

-"מה זה מאולף?"

-"אינך מבני המקום?" שאל השועל, "ומה תבקש כאן?"

-"את בני האדם אני מבקש," ענה הנסיך הקטן, "אך מה זה מאולף?"

-"לבני האדם יש רובים!" אמר השועל "הם עורכים ציד והרי זה עסק ביש. הם עוסקים גם בגידול תרנגולות. זה כל עסקם ועניינם. הנך מבקש תרנגולות?"

-"לא," השיב הנסיך הקטן, "אני מבקש לי ידידים. אך מה פירוש לאלף?"

-"זהו עניין שהזניחוהו יתר על המידה," הסביר השועל, "ופירושו: לקשור קשרים..."

-"לקשור קשרים?..."

-"אמת, נכון הדבר," ענה השועל, "בעיני הנך עדיין נער קטן, שאינו שונה ממאה אלף נערים קטנים אחרים; אין לי צורך בך. אף אתה אינך זקוק לי; בעיניך אינני אלא שואל הדומה למאה אלף שועלים אחרים. אך אם תאלפני נהיה זקוקים איש לרעהו: אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם, ואך אני אהיה בעיניך אחד ויחיד בעולם כולו...."

-"יורד אני לסוף דעתך," אמר הנסיך הקטן, "ישנה שושנה... כמדומני שהיא אילפה אותי..."

-יתכן," אמר השועל, "שהרי על פני הארץ רואים דברים שונים ומשונים..."

- "אבל אין זה על פני הארץ!" אמר הנסיך הקטן.

פני השועל הביעו תמהון וסקרנות:

-"על כוכב אחר?"

-"כן."

-"האם יש ציידים על אותו כוכב?"

-"לא."

-"אכן, מעניין הדבר!" קרא השועל. "ויש שם תרנגולות?"

-"לא."

-"אין לך דבר שלם בעולם הזה! -נאנח השועל, אך עד מהרה חזר למחשבתו הראשונה ואמר: "חיי חדגוניים מאוד. אני צד תרנגולות ובני האדם מבקשים לצוד אותי. כל התרנגולות דומות זו לזו וכל בני האדם דומים זה לזה. על כן חיי כה משעממים. אך אם תאלפנייאורו חיי כאילו זרחה לי השמש. או-אז אכיר את קול פעמייך ואדע להבחין ביניהם ובין כל הצעדים האחרים. צעדיהם של האחרים מבריחים אותי אל מחילות העפר. ואילו צעדייך אתה יהיו באזני כקול נגינה אשר תעיר אותי לצאת ממחשכי מאורתי. שוּר! הרואה אתה את שדות הקָמָה המשתרעים שם? איני אוכל לחם. על כן אין לי חפץ בדגן, אף לא עניין בשדות-בר. והרי זה דבר מצער! אך שערך בעין הזהב. מה טוב יהיה חלקי לכשתאלף אותי! זכור אזכור אותך בראותי את השיבולים הזהובות, ורשרוש הרוח בקמה ייערב לאוזני מאוד..."

השועל נשתתק ובמשך שעה ארוכה לא גרע עיניו מהנסיך הקטן.

-"אנא... אלפני-נא!" התחנן השועל לפניו.

-"בחפץ לב," אמר הנסיך הקטן, "אך אין זמני פנוי ביותר. אץ לי הדרך. עליי למצוא ידידים ולהבין דברים הרבה.

-"אין אתה מבין אלא מה שהנך מאלף," המשיך השועל, "אין שעתם של בני האדם פנויה עוד להבנת עניינים כלשהם. הם קונים אצל הסוחרים דברים מוכנים ומזומנים. וכיוון שאין בעולם שום בית מסחר לידידות, אין עוד לבני האדם שום רעים וידידים. אם חשקה נפשך בידיד-  אלפני-נא אַלֶף!"

-"אם כן," שאל הנסיך הקטן, "מה המעשה שעלי לעשות?"

-"לשם כך," השיב השועל "עלייך לגלות סבלנות ואורך-רוח. תחילה תשב לך במרחק-מה ממני, כך, על הדשא. אני אציץ בך תשב דומם ולא תאמר דבר. כי הדיבור הוא מקור כל אי הבנה. אך כל יום תוכל לשבת קרוב יותר אליי..."

מתוך: הנסיך הקטן/ אנטואן דה סנט-אכזיפרי.