כבר מרגישים את הסופשנה, את העזיבה מהחטיבה, את הפרידה מכולם ואת ההתרגשות לקראת התיכון...
מריחים את הפחד שבאוויר לקראת התקופה החדשה שנמצאת בפתח.
כבר מריחים את הסוף, יודעים שזה מתקרב.
זה משהו שגורם לי לחשוב-
האם באמת ידעתי למצות את השלוש שנים האלו עם הכיתה הזאת??
אני ממש לא יודעת.
אמרתי לכל מי שהייתי דלוקה עליו בכיתה, כבר סיפרתי לו שהייתי. ^^"
מצאתי חברות, חלקן אמיתיות וחלקן רק לכיתה, מהאנשים האלה שאזכור אבל לא אקח אותם הלאה.
הכרתי אנשים מדהימים, ידידים טובים, ש.. להגיד את האמת? אני כל כך מפחדת לאבד אותם כשנעבור לתיכון. זה כבר לא יהיה אוו הדבר, עם כמה שאני יודעת שאין מצב שאנחנו לא שומרים על קשר ונפגשים ובלה בלה בלה.. אין כמו ההפסקות, השיעורים, ה5 שעות האלה בבצפר ביחד עם אותם אנשים שעכשיו כבר לא יהיו, אלא רק מדי פעם אחה"צ..
הכרתי אנשים לעומק, לטוב ולרע.. ולמדתי גם לא לשפוט אנשים על הרגע הראשון. ועצם זה שאני יודעת שהם יכולים להשתנות גם בכל רגע- די גרם לי להיות מאוד סגורה עם עצמי השנה...
ידעתי מה זה להתאהב באמת, לאהוב מישהו בלי להפסיק, למרות שהצד השני לא מסתכל לכיוון אפילו.
טיולים שנתיים בשנים האלה- היה הכי כיף שרק יכול להיות.
צחוקים בכל שיעור על אחד שנרדם, על ההוא שבוהה תמיד בחלון, על ההוא שתמיד הוא היחיד שמקשיב באמת למורה, על המורות המסוימות שאף אחד לא מקשיב להן, על אלה שעם הגב למורה בשיעור עם נוריתXD..
המורות- איכשהו הספקתי לשנוא את כולן ולאהוב את כולן בצורה כזאת או אחרת.
שירון צילע [למי שזוכר] עדיין תלוי לי על הלוח מודעותXD אחד החזקים באמת!
הצלחתי לשמור על קשר עם חברות מהיסודי, למרות המעבר הזה לחטיבה, שלא היה לי בכלל קל.
התלבטויות
החלטות
לחץ
ונשארו רק עוד 20 יום בערך עד שהכול נגמר=\
אני כבר מתגעגעת.
ויש כל כך הרבה דברים שעוד רציתי לעשות ולומר.. בתקווה שאני באמת אצליח לעשות אותם לפני שתסתיים השנה הזאת, או יותר נכון- לפני שיסתיימו לי ה-20 יום האלה.
"ילד זוכר את כל מה שמפחיד אותו
יש רגעים שתמיד ילכו איתו
גם אם הראש לפעמים רוצה למחוק
ההד עולה, כמו מרחוק
חדר חשוך מסדרון לבן ארוך
מעבר לדלת קולות מסבירים ברוך
אור פלורסנט בוהק, מכונות שתיה
ודוד נותן לו עוגייה
כל מה שחשב שהוא בשליטתו
כבר התמוסס בין הידיים ועזב אותו
על פניהם עלה חיוך לא אמיתי
בהילוך איטי
כשחיבקו אותו חזק הרגיש פתאום
שמשהו בהם שונה ומגונן היום
והילד שזוכר ומפחד
דרך הקירבה -
למד להיפרד
ילד צובר את כל מה שמפליא אותו
ריח וצבע שנשארים איתו
כל השנים בראשו נשארה תמונה
המסדרון, ההבנה
כל מה שחשב שהוא בשליטתו
כבר התמוסס בין הידיים ועזב אותו
על פניהם עלה חיוך לא אמיתי
בהילוך איטי
כשחיבקו אותו חזק הרגיש פתאום
שמשהו בהם שונה ומגונן היום
והילד שזוכר ומפחד
דרך הקירבה -
למד להיפרד
המסלול ארוך, והמשא כבד
דרך הקירבה -
אפשר להיפרד..."
לילה טוב:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
