היה אמור להיות מרגש.
ממש מרגש!
הייתי אמורה להיות כל היום בשיא ההתרגשות, להיות בלחץ מההופעה, לא להירדם מרוב מתח כזה והתרגשות...
אבל כמו שכתוב כאן למעלה- הייתי אמורה.
קודם כל קמתי ממש על רגל שמאל.
אני מסתכלת בשעון- "אוקיי, 7 ורבע רק. מה?!?!?! איך עשרים לשמונה כבר?!?!?!" -זה הדבר הראשון שחשבתי לעצמי בבוקר, אחרי שחשבתי "וואי השמש הזאת.. למה היא חייבת לזרוח כל כך מוקדם בבוקר..." אבל על זה אני חושבת כל בוקר.
אחרי זה התארגנתי בחצי שניה, כשכל הראש שלי מסובב לגמרי ואני מרגישה ממש מסטולה. מזה לא הרגשתי טוב....
אוקיי.
אני הולכת לבצפר, מאחרת במלא זמן, ממש חם לי, אני מזיעה כמו חמור וממש כבד לי מהתיק בגלל החליל ושוב אני לוקחת תיק צד כשיש לי חליל בפנים.
ילדה מפגרת=\
מגיע לבצפר באיחור של איזה..... רבע שעה ככה.
שוב- אף אחד לא באמת עושה כלום, לא מעירים לנו על איחורים, את אף אחד לא מעניין שומדבר גם...
אני חושבת שזה היה יום ראשון הראשון בחיי שלא פתחתי אותו שעה ראשונה עם רייצ'ל.
ברוך שמו!
הגענו לבצפר, צריך לצאת עכישו לחזרות באמפי של איפה שצריכה להיות המסיבת סיום בערב. אני לא משתתפת כי אני לא עולה לבמה בזמן הזה, אז אני מתייבשת לי שם איפשהו מתחת לעץ ושומעת שירים עם נירית ומאי. אחרי רבע שעה של "חזרות" כביכול, ואחרי ששמענו בלי סוף את ליאורה המנהלת צועקת במגפון המעפן הזה שלה שהיא נשמעת מרחוק כמו דוד בן גוריון, סגל המורים היקר שלנו החליט שצריך לחזור לכיתות, ולמה? כי יצאה השמש.
-.-
מקסימים...
אחרי זה כל היום הייתי בריצות אחרי אנשים שיכתבו לי בספר מחזור.
ב-11 מראים לנו סרטון עם תמונות שלנו מהשכבה. רק לכיתה שלי יש 3 תמונות כשלכולם יש איזה 10 בכיף...
והופהלה, יש עוד סרטון שאורן המוכשר הכין על סמל בצפר. היה מלהיב כששני האנשים שמצויירים עם הסמל זזו מימין לשמאל. מלהיב ביותר.......................................
אח"כ הביתה כששתי כפות הרגליים שלי פצועות קשות עם שיפשופים מהכפכפים.
איזו טעות לבוא איתן..
חוזרת הביתה, גמורה מעייפות, אוכלת ארוחת צהריים, ואופס- נרדמתי. כמה מפתיע.
אמא שלי לא חוזרת הביתה, אחותי גם לא, ורק ב4 הם נזכרות בי. מקסימות.
בנדוד שלי בא לעשות לי פן למסיבת סיום, הפן יוצא די גרוע... יחסית. ><"
טוב, יש לי עוד 3 וחצי שעות עד ההופעה..
מה לעזאזל אני עושה בזמן הזה?!?! איך לכל הרוחות אני מעבירה אותו?!?!
טוב מנגנת.... מחר יש לי בחינה לייצוגית.. איך אני רואה את עצמי שוב לא עוברת ולא מפסיקה לבכות...
הגיעה השעה שאני צריכה להתארגן, אז אני מתארגנת, בודקת שלא חסר לי כלום ויוצאת.
חזרת בלאנס עם ההרכב לפני ההופעה- לא התקיימה כל כך. מה שהתקיים ממנה זה סתם עצבים ואת כל המפגש פרידה מציפי פספסתי. הו נהדר!
עכשיו המסיבה...
שיר פתיחה, אני ודנית מתחרפנות לנו מאחורי הקלעים ואני צוחקת לי בלב על כל אחד שם שזז מוזר...
אחרי זה אנחנו עולים לנגן את "ארצנו הקטנטונת", ואני מתבלבלת מלא... הולך גרוע בקיצור.
ריקוד זוגות- בקושי מספיקה להתארגן, והסרט של השיער נופל לי באמצע.
כוס אמא שלו, לא יכול להתאפק!?
פאדחן.
יורדת מהבמה, מתארגנת לריקוד בנות בשיא החום, ולוקח מלא זמן עד שזה בכלל מתחיל.
והנה, מחלקים לי תעודת הצטיינות בלימודים, וגם על השתתפות במועצת.
איזה כיף לי...
אחרי זה אני עולה לבמה לריקוד בנות, והולך ממש טוב חוץ מזה שאני לא מתרגלת לעובדה שהבמה היא בצורת משושה ואין לי מושג איפה האמצע באמת...
חפירות ועניינים, עולים לשיר סיום, ואני מתחילה לבכות. הבנאדם היחידי שם שבכה כמו מפגרת זאת הייתה אני.......... מה אני אעשה, השיר היה דרמטי מדי ^^'
מסתיימת המסיבה, נפרדים מהמורות, ומסתבר שהפגישה עם הבנות אצל דנה לא תתקיים בגלל שטות שמישהו שהיה אמור לבוא גם עשה בשיר סיום. הו, כמה יפים הלילות...
ואז פתאום גל מציע לי ולמאי לבוא איתו לים. כולם מנסים לשכנע אותנו, ואני כבר באמת השתכנעתי וממש רציתי לנסוע. אחרי התלבטויות ממש קשות ומיליון פרצופים- נסענו.
הגענו לשם, לא מצאנו אף אחד גוליאן לא ענה והפלאפון של גל לא היה זמין.
זה היה ממש מלחיץ S:
נכנסנו פנימה לתוך החוף, אנחנו קולטות את עומר כהן, ואחרי זה גם את גוליאן ושירי וסהר...
כולם החליקו על השכל.
נרגילות
אלכוהול
בירות
סיגריות
מה קורה עם אנשים!?
ממש התאכזבתי שם מהמון אנשים, חוץ ממאי שתמיד הייתה איתי, ואין לי מושג מה אני אעשה בלעדייה3>, ומגל. גל, באמת שיחקת אותה. אני מתה עלייך333>
וזהו, התקשרתי להורים שלי, הם באו לקחת אותנו הביתה, וככה הסתיים לו יום זוועתי לחלוטין, בבכי מר ובאכזבה ענקית. ><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
