יפה שקיעת השמש ללב עצוב

בפרקים הקודמים של "טלנובלה":

ספיר חזרה, והגיעה לביתו של גל.

גל שמח לראותה, ולאחר שעות ארוכות של הפגישה בין האוהבים, פתאום יצא מהמעלית איש אחד, שהיה השכן של גל, וקראו לו נועם.

וברגע שהוא הסתכל לספיר בעיניים, והיא הסתכלה לו בעיניים.

גל חשש והעלה השערות מוזרות (בעיניו) לגבי השניים שהסתכלו אחד לשני בעיניים.

הוא פחד לחשוב שמא הוא יעבור את אותו הסבל ויאבד אותה שוב, כמו שקרה כאשר ברחה..

פרק ראשון

פרק שני

פרק שלישי

ספיר יצאה מהבניין של גל, והיא מאושרת לגמרי!

היא כל כך שמחה מפגישתה עם גל, וכל הזמן רק חשבה על הפגישה ועל האושר שהיה לו בעיניים כשראה אותה.

היא הבינה שלמרות הכול, האהבה מנצחת, ו.. רגע, רגע, רגע.

השכן הזה.. איך קראו לו? -נועם.

העיניים האלה שלו.. היא לא הבינה.

היא התחילה להתבלבל ולא ידעה כבר מה היא מרגישה בתוכה.

פתאום כשכבר הייתה שקועה לגמרי במחשבותיה, ובניסיונות כושלים להבין את רגשותיה, נתקעה במישהו.

"הו אני כל כך מצטערת שהפלתי לך את הדברים!!!"

הנעליים האלו היו לה מוכרות, ופתאום ראתה את העיניים המוכרות האלו שכבר ראתה..

זה היה שוב נועם.

היא התחילה להרגיש פרפרים בבטן, ואת הלב שלה פועם ממש במהירות.

היא בקושי הצליחה לדבר, אך לאחר שהות ארוכה מולו, מבטים מתחלפים ביניהם, אמרה לבסוף:

"נועם."

"כן זה אני. כבוד הוא לי שאת יודעת את השם שלי. איך קוראים לך אם מותר לי לדעת?"

"כן כן בטח שמותר לך לדעת!"

*הייתה שתיקה ארוכה*

נועם קיווה שהיא באמת תגיד לו את השם שלה, אבל היא מרוב התרגשות פשוט ניסתה להתחמק ממנו, ו..

גל- "ספיר, הנה את! חיפשתי אותך! שכחת את זה אצלי.."

וספיר ענתה לו, בלחץ- "כן כן בדיוק התכוונתי לעלות אלייך לקחת את זה."

גל- "למה את מתוחה כל כך? קרה משהו שאני צריך לדעת עליו? ולמה לא ענית לי כשקראתי לך לכל אורך הרחוב?"

ספיר- "פשוט... אמממ אני לא מתוחה, אמא שלי מחכה לי, אין לי מפתח והיא צריכה כבר לצאת, ולא עניתי לך כי לא שמתי לב שאתה מאחוריי, לא שמעתי אותך.. אני חייבת ללכת ביי!"

ספיר רצה הכי מהר שיכלה, גל הלך לעבודה כי הייתה לו משמרת לילה, ונועם..

הוא עקב אחריה עד לביתה כי רצה לדעת איפה היא גרה.

היא הגיעה לפתח הדלת ופתאום גילתה שאמא שלה כבר יצאה, ולא חיכתה לה כדי שתיכנס..

ספיר היתה בשוק.

"מה? היא לא השאירה לי איפשהו מפתח? מה היא חשבה לעצמה באותו רגע?!"

ולפני שהתחילה את המשפט הבא, נועם התפרץ "את יכולה לבוא אליי אם את רוצה!"

ספיר ממש נבהלה ולא הבינה למה עקב אחריה, אבל היא לא הבינה עוד דבר..

למה היא כל כך שמחה מההצעה?

למה היא כל כך נרגשת?

למה היא כל כך מתלהבת בכל פעם שהיא רואה אותו?

לנועם זה כבר היה ברור-

הוא מתחיל להתאהב..

בפרק הבא של "טלנובלה":

גל חזר לדירה, אך עם עוד מישהי.

העמדת הפנים הזו עם ספיר, וזה שהוא שמח שהוא בא..

זה עשה לו רע, הוא חייב להיות עם החברה האמיתית שלו, כדי שירגיש שיש משהו אמיתי בחיים שלו.

לכן נפגש עם חברתו.

-מי זאת החברה?

-למה הוא העמיד פנים?

-מה קרה בין נועם לספיר?

ד"א- הפרק הזה מוקדש לשקד, שכל כך התעקש שאני אעדכן על הטלנובלה, וכל כך היה במתח מזה.

כפרה עליו :]

בפרקים הקודמים של הטלנובלה של גל וספיר:

עומר, שהיה אחיה המתחזה של ספיר, בגד בה עם אחותה התאומה.

ספיר ברחה, והיא לא ידעה לאן, אבל כל מה שרצתה זה שגל יסלח לה על כל הדברים הרעים האלה שקרו ושישובו להיות כמו אז..

היא פחדה לחזור, והיא פחדה להיפגע שוב.

פרק ראשון

פרק שני

ספיר חזרה.

היא הייתה שבורה לגמרי, אחרי שבכתה כל כך הרבה על האובדן, של אחותה התאומה, אחיה המתחזה שבעצם היה בעלה [עכשיו הוא יקרא האקס, עד כמה שזה כואב לה..], ושל גל..

היא חזרה, וגל... גל שמח לראות אותה!

הוא כל כך שמח, כי גם הוא היה שבור!

הוא היה בטוח שלא יראה אותה יותר לעולם, שלא יפגשו, לאחר כל התוכניות שלהם ביחד, וכל הדברים שעברו..

אבל הנה- הגורל הפגיש ביניהם שוב וגרם לספיר לחזור..

ספיר צלצלה בפעמון ביתו של גל, וגל פתח את הדלת.

גל: "ספיר, זאת את?!"

ספיר: "לא היה לי מקום אחר ללכת אליו, אחרי כל הרבה זמן של היעדרות.."

גל: "אני לא מאמין!!"

ספיר חיבקה אותו, הכי חזק שרק יכלה, והתחילה להסביר..

"גל, אני כל כך מצטערת!! על הכול!! אני ממש מצטערת על כל הדברים שעשיתי לך, שנגרמו לך בגללי, אני פשוט לא התכוונתי!! כל מה שאני רוצה זה שנהיה סוף סוף ביחד!!!"

גל חיבק אותה בחזרה והרים אותה באוויר.

הוא היה כל כך מאושר, ועדיין לא יכל לעכל את זה שהיא חזרה.

גל: "אני כל כך שמח שחזרת, את לא מאמינה עד כמה!! לא אכפת לי מכל מה שקרה, זה עבר, זהו, זה נגמר, עכשיו יש לנו את ההווה ואת העתיד, ואני כל כך שמח שאת פה איתי עכשיו!! אני סולח לך על הכול, ואני מבקש סליחה מעומק הלב שלי שלא סלחתי לך קודם.."

ספיר החלה לבכות מרוב אושר והיא ממש התרגשה.. (:

מה שהיא לא ידעה, זה שגל הוא לא אהבת החיים שלה כמו שחשבה..

וגל לא ידע שהיא לא אהבת החיים שלו..

פתאום יצא מהמעלית איש אחד, שהיה השכן של גל, וקראו לו נועם.

וברגע שהוא הסתכל לספיר בעיניים, והיא הסתכלה לו בעיניים.

דקה שלמה הם הסתכלו אחד לשני בעיניים, וגל לא הבין מה קורה איתה, למה היא לא מגיבה לכל דבר שהוא אומר לה, והוא התחיל להיכנס לסרטים..

הוא פחד שיקרה לו מה שקרה לו לפני שהיא ברחה.

אך אם השכן הטוב שלו? -הוא פחד אפילו להעלות את המחשבה הזאת..

הוא לא הבין מה הולך איתה, עם נועם ועם עצמו, הוא רק קיווה שזה לא מה שהוא חושב.

מה קרה בין ספיר לנועם?

מדוע הם לא הפסיקו להסתכל אחד לשני בעיניים??

מה יעלו בגורלו של גל?

בפרק הבא של הטלנובלה:

ספיר יצאה מהבניין של גל, והיא מאושרת לגמרי, אך לא שמה לב לרגע ונתקעה במישהו.

"הו אני כל כך מצטערת שהפלתי לך את הדברים!!!"

הנעליים האלו היו לה מוכרות, ופתאום ראתה את העיניים המוכרות האלו שכבר ראתה..

(ד"א- אם לא ראיתם את הפרק הראשון, כדאי שתקראו אותו לפני שתתחילו את הפרק השני.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=163305&blogcode=5836588)

ספיר התביישה.

היא לא רצתה לענות לגל כי הייתה נבוכה מידי בשביל להסכים והתביישה להביך אותו ולא להסכים, אך בכל זאת הסכימה.

הייתה מבוכה בין השניים למשך כל היום.

וכל היומיים.

וכל השלושה..

אך ביום הרביעי, קרה דבר שאף אחד לא היה משער!

ספיר ידעה שעומר הוא לא אחיה הגדול, ועומר ידע זאת גם.

ספיר ועומר נשואים. הם לא אחים.

אך גל גילה אותם במפתיע!

הוא לא ידע שיש לה בעל.

הוא חשב שהיא שלו..

פתאום גל תפס את עומר וספיר מתחבקים....

גל הסתכל המום לחלוטין בספיר ועומר האוהבים והמחובקים.

ספיר: "הו גל! לאא! לא רציתי שתגלה את זה ככה!"

גל המשיך להסתכל עליה, וכלו המום..

הוא רעד.

גל: "אני לא מאמין איך כל הזמן הזה את בגדת בי ככה! בצורה נבזית ומתחזת שכזאת!"

ספיר: "אני רציתי לספר לך, פשוט לא אפשרת לי"

גל: "אני עדין לא מאמין, אני לא מסוגל לעכל את זה........"

לגל כבר היו דמעות בעיניים.

ספיר: "לא רציתי לפגוע בך. באמת גל."

גל: "אני לא יכול לשאת את זה עוד. אנחנו צריכים להיפרד ומהר. עכשיו. בין רגע. אני לא רוצה לראות אותך בחיים!"

ספיר: "אבל גל, אל תכעס, אני לא רציתי לפגוע בך!!!"

גל וספיר נשארו עומדים וגל התחיל לבכות.

ספיר הורידה את המבט, והבינה כי לא הייתה צריכה להסכים לו מלכתחילה.

היא הבינה שעשתה טעות.

היא פגעה בו.

מאוד.

עד דמעות.

לאחר כמה שעות של עצב בין השניים, ספיר פתאום תפסה את עומר מתחבק עם..

אחותה התאומה סהר!!

אחרי שנים של נישואין עם עומר, ואחרי פרידה מכאיבה מהחבר שאהב אותה, הוא- דווקא בעלה הנאהב, בגד בה.

ועם אחותה התאומה!

ספיר המתוסכלת רצתה לקבור עצמה בחול.

רצתה שהאדמה תבלע אותה.

ורק אותה!

בלי אף אחד אחר..

היא רצתה להתעורר ולגלות שכל זה, היה סתם חלום.

היא נשארה עומדת ומסתכלת בהלם על מראות עינייה.

היא התחילה לרעוד.

היא צרחה "עומר!! סהר!! איך יכולתם?!"

אבל... עומר זלזל בה.

הוא רק אמר "ספיר, את עדיין תשארי אהובתי."

ספיר כבר לא האמינה, וברחה.

ברחה רחוק.

קיוותה שאולי גל יסכים לסלוח לה..

אולי ביום מן הימים יהיה לה האומץ לעמוד מולו ולהגיד לו "גל, אני מצטערת על הנזק, תסלח לי."

אולי ביום מן הימים יהיה לו האומץ לעמוד מולה ולהגיד לה "ספיר, אני אוהב אותך יותר מידי, אני סולח לך."

אולי הם יחזרו?

אולי ספיר לא תחזור לעולם?

האם הגורל יפגיש ביניהם שוב?

*to be continue*

גל: "ספיר את רוצה להיות חברה שלי??"

ספיר: "תעוף לי מהעיניים.."

גל: "אבל.. אנחנו חייבים להיות ביחד, כי.."

ספיר: "אמממ.. לא חושבת!"

גל: "אבל אני.. אני.."

גל יורד על הברכיים, ומבקש את ידה, אך בלי טבעת.

עומר כהן, אחיה הגדול של ספיר, נכנס לתמונה.

עומר: "מה אתה עושה?! זאת אחותי! תלך מפה!!!.. אתה לא ראוי לה!!.."

אך לגל זה לא אכפת. הדרמה ממשיכה..

ספיר: "גל, מה אתה עושה??"

גל: "זאת אמורה להיות טבעת!"

ספיר: "אבל זאת לא!"

גל: "תחשבי שזאת טבעת.."

ספיר: "גל, זה לא יעבוד ככה."

גל: "אבל, אבל.."

גל מכין במיוחד בשבילה טבעת, מנייר..

ספיר נקרעת מצחוק, ולא לוקחת זאת ברצינות.

אבל גל אוהב אותה! למרות אי ההסכמה של אחיה הגדול.

גל: "ספיר, אני.. את רוצה להיות חברה שלי? עכשיו זו טבעת!"

ספיר: "אבל זאת טבעת מנייר!"

גל: "תדמייני שזאת טבעת אמיתית.."

ספיר: "גל, אתה רוצה להגיד לי ש..."

גל: "אני אוהב אותך! עכשיו את מרוצה?"

ספיר: "הו גל! אני לא מאמינה!!.."

גל: "את רוצה להיות חברה שלי?" -כשהוא עדיין קורע ברך, ומבקש את ידה על הרצפה, כנוע ומיואש.

*to be continue*