יפה שקיעת השמש ללב עצוב

זהו, באמת הסוף.

אין יותר "חטיבת ביניים ע"ש משה שרת".

אין יותר ט'4.

אין יותר מחנכת ציפי יבין המדהימה.

כל ה3 שנים האלו נגמרו.

עכשיו כולם מתפצלים, כל אחד לתיכון שהוא בחר או לא בחר, כל אחד כבר הולך לתחילת מסלול חיים משלו.

הטיול השנתי היה קצת מבאס עד שהגענו לאכסניה... אפילו קיבלתי מחזור ><" אבל בכיתי לשירי על כל מה שיכולתי לבכות עליו, וזה עבר לי.

שירי, מה הייתי עושה בלעדייך באותם רגעים?!

אז בערב של הטיול השנתי היה דיסקו, התחלתי להכיר אנשים מהשכבה [כמה חכם מצידי לעשות את זה יומיים לפני הסוף...], והייתי עם רוני מלא זמן בחדר של הבנים מט'2 והיה מצחיק בטירוף. רוני הייתה שיכורה בטבעיות, יוני שיתף איתה פעולה בקטע מטריד, ועומר ואני פשוט ישבנו לנו על המיטה למעלה ואכלנוXD (כמובן שהוא דאג להחביא את זה בכל רגע שמישהו נכנס לחדר).

*משעשע*

בקיצור הקיצורים: היה אדיר! אין על הטיול הזה, באמת.

אבל היה קשה, כל היום לסחוב את התיק עם כל הדברים שלי [כל הבגדים והעניינים^^], ועוד כל המים האלה, והאוכל... ועוד עם השמש! היה כל כך חם שאי אפשר לתאר בכלל. אין לי מושג איך היה כאן בכפר סבא, אבל איפה שהיינו היה פשוט גהנום החום הזה. אבל עברנו את זה, ובלי להתייבש, זה בטוח;]

קצת בקיצור מה שעברתי: (החוויות היותר משעשעות)

הביאו לנו חבילת עוגיות מקן אחר [כשרות לפסח עם שוקולד למטה.. לא משהו.], וחברות שלי התחילו לחשוד שיש שם סם אונס.

באמצע הלילה שקד דמיינה שעופרי היא גרבילXD

לשקד היה הנגאובר מהזמן שאני והיא ניווטנו את הדרך. היא פשוט לא זכרה שומדבר..

בלילה השני עשינו מהאיטריות מרק סמוכטה אחד גדול כי אני, מאי ועופרי פשוט עשינו מעגל מסאז'ים ליד המדורה ולא כל כך התעמקנו בפחמס (סיר) ובמדורה, אז זה פשוט הפך להיות מרק ללא טעם...

בלילה השלישי עשינו מהפירה מרק תפוחי אדמה מוקרם [או ככה לפחות מאי החליטה לקרוא לזה] במקום גושי פירה נורמליים. זה היה אחד הטעימים, למרות שמלא רצו להקיא את זהXD

עשינו בלילה את הפיתות מקמח-מצה.. הרוב נשרפו. הריח: של קניידלעך, הטעם: גועל נפש- דוחה!!!, המראה: שניצל. זה היה הכי הזוי שקיים..

בכל עצירה שהייתה לנו, רותם [המדריך!] נרדם.

ההדרכה של בר וטל הייתה על כביש 6. הן היו צריכות להראות לנו בין השאר איפה ואיזה ערים הוא חוצה. איך? הופכים את רותם למפת ארץ ישראל, ומדביקים עליו את הערים. פשוט לא? :] יש תמונותXD

כל הטיול הזה שנמשך ארבעה ימים, ישנתי בסביבות ה-10 שעות ואפילו פחות. חזרתי הביתה ב5, הלכתי לישון ב7, ולמחרת קמתי ב12. ישנתי 17 שעות אחרי הטיול^^

באמצע הלילה, בזמן שעופרי הייתה במשמרת שלה ליד המדורה, ארז, המדריכות של אישות הברזל, קם באמצע הלילה להשתין. כשהוא חזר- הוא פשוט נרדם בתוך השק שינה שלהXD

תמונות;]

רותם עושה פרסומת כלל לא סמויה למים המינרליים של שופרסלXD

שמוצניקים,

טוב היה! D;

היה טוב, וטוב שהיה^^'

זה קרה לי הרבה.

אני אומרת לאנשים דברים, שהם בכלל לא נכונים.

אני אומרת לאנשים דברים, שהם בכלל לא קיימים.

אני אומרת לאנשים דברים, שעכשיו- אני מבינה שהכול זה סתם.

זה כלום.

אין לזה תכלית מבחינתי עכשיו..

לפעמים הייתי רוצה שמישהו באמת יבין אותי.

כלומר, אני לא אומרת שכל מי שכותב לי "מבין\ה אותך, גם לי זה קרה...." אז הוא סתם משקר.

ממש לא!

אבל אני מתכוונת שמישהו יבין אותי מבחינה כזאת של הבנה, עד כדי כך שהוא..

יקרא לי את המחשבות.

הייתי רוצה לפעמים שמישהו יחדור לי לתוך המחשבות ופשוט.. יקרא אותן.

ידע מה עובר עליי רוב הזמן.

ידע מה אני חושבת, למה אני עושה דברים מסוימים בצורה כזו ולא אחרת..

הייתי רוצה שמישהו בעולם הזה ידע עליי..

יבחין בי.

יבחין במחשבות שלי.

יבין למה אני כזאת, ולמה אני לא כזאת.

למה אני עושה את הדברים ככה, ולמה אני לא עושה אותם בצורה אחרת.

למה אני מעדיפה להתרחק מאנשים, ומה המניעים שלי להתקרב לאנשים מסוימים.

שמישהו על היקום הזה יבחין בי.

יבחין במחשבות של, וברגשות שלי.

שהוא ממש ידע, לא משנה מה אני אומרת, או מה אני מספרת לאנשים.

שהוא ממש ידע, לא משנה עד כמה אני בעצמי מדחיקה את זה.

שהוא ידע עד כדי כך, בשביל לעזור לי.

שתמיד יהיה לי אותו, ואני אבטח בו כי הוא תמיד יספר את האמת.

הלוואי שמישהו אחד בעולם הזה היה יכול לקרוא לי את המחשבות וסוף סוף להבין למה אני ככה.

ככה, ולא אחרת.

לפעמים הייתי רוצה שהוא יקרא לי את המחשבות.

שהוא סוף-סוף יבין למה הייתי ככה, ולמה אני ממשיכה עם זה.

למען האמת, יש הרבה שאלות שאני אולי לא כל כך יודעת.

אולי כי אני מפחדת מהתשובה שלהן.

הייתי רוצה שדווקא הוא ידע מה אני מרגישה ומה אני חושבת.

שיבין אותי אחת ולתמיד.

שיעזור לי עם זה, או שאיכשהו ידע מה לעשות..

אני ממש מפחדת לספר את הכול לאנשים, ובגלל זה אני מעדיפה שאנשים, או יותר נכון- הוא, ידע את זה לבד.

הלוואי והוא היה מבין ויודע.

הלוואי והוא היה יכול לעשות משהו.

הלוואי ולי היה האומץ להמשיך מפה הלאה.

לפעמים הייתי מעדיפה שזה לא היה קורה מעולם.

לחזור אחורה בזמן בלי להתחשב באף אחד..

רק לחזור אחורה בזמן בשביל לתקן, ולמנוע דברים ש.....

עכשיו, למרות הכול, אני מתחרטת שהם קרו.

הלוואי וכל זה לא היה קורה.

הלוואי ולא הייתי מתחילה את זה מלכתחילה..

הלוואי והכול היה ממשיך כרגיל. –אולי היה יוצא מזה משהו טוב.

איך אני ממשיכה מכאן הלאה?

איך אני אמשיך עם המחשבות האלה לאורך כל הזמן הזה שמחכה לי ואני לא אוכל לעשות איתם כלום למרות שלא אוכל עוד לסבול את זה??

אני צריכה שיקרה איזה משהו.

נס, כל דבר.

רק שיקרה משהו לא צפוי שיעזור לי להיחלץ מהמצב הזה.

אני לא יודעת עוד כמה זמן אוכל לסבול את זה.

זה קרה ממש מזמן.

הכרתי אותו דרך חברה טובה שלי.

דיברנו בלי סוף, שעות על גבי שעות כל יום, הייתי מספרת לו הכול..

ממש התקרבנו, למרות שהוא גר מאוד רחוק.

נפגשנו רק פעמיים, אבל זה המרחק הפיזי לא השפיע בכלל.

יום אחד הוא ניסה לסכסך בין חברה שלי לבין חבר שלו.

לפני זה הוא גם ניסה למנוע ממנה להיפגש עם חבר אחר שלו.

היא ממש התחילה לכעוס עליו, וככה גם אני.

היא לא הבינה למה לכל הרוחות הוא יכול לפגוש ולהכיר חברות שלה, ולה אסור..

גמאני לא הבנתי אותו, וממש כעסתי עליו, כי אם יש משהו שאני שונאת שעושים, זה להזיק לחברות שלי ולפגוע בהן.

אני לא מסוגלת לסבול את זה.

והיא אף-פעם לא עשתה לו דברים רעים!!

הוא היה כל כך לא בסדר...

כל כך הרגשתי כלפיו רק כעס ועצבים, ולכן החלטתי להתרחק ממנו.

ממש נגעלתי מהצביעות שלו.

לכן התחלתי להתרחק ממנו, והוא שם לב לזה..

הוא שלח הודעות ושאל והתעניין, אבל התרחקתי ממנו עד כדי כך שניתקתי איתו את הקשר לגמרי.

לא דיברנו כבר יותר מחצי שנה אני חושבת, ולא מזמן התחלתי להיזכר בו.

למען האמת, בדרך כלל אומרים שכשמישהו חשוב יוצא לך מהחיים, ממש מרגישים את זה.

כנראה הרגשתי את זה תמיד, אבל ניסיתי להתעלם מזה.

אני שונאת את ההרגשות האלה.

לאחרונה ממש התחלתי להתגעגע אליו.

להתגעגע לכל שיחות הנפש, וכל הבכי בטלפון, ו.. כשתמיד רציתי לספר למישהו משהו שלא יכולתי לספר לאף אחד, תמיד היה לי אותו.

הוא בטח שכח ממני לגמרי...

הרי אני זאת שניתקתי איתו את הקשר לא?

אני די מצטערת על זה.

אני יודעת שהוא לא היה בסדר, וממש שנאתי את ההתנהגות שלו, וזה היה הכי אנוכי מצידו והכי צבוע מבחינתו..

אבל הוא ממש חסר לי עכשיו..

אני די מצטערת על כך שזה נגמר בצורה כזו.

"רק אחרי שאתה מאבד מישהו אתה מתחיל להבין כמה שהוא חשוב לך."

3/>