יפה שקיעת השמש ללב עצוב

אותה שעה הופיע השועל.

-"שלום!" אמר השועל.

-"שלום!" השיב הנסיך הקטן והפנה את ראשו, אך לא ראה דבר.

-"אני כאן" אמר הקול, "תחת עץ התפוח..."

-"מי אתה?" שאל הנסיך הקטן, "אתה חמוד!"

-"אני שועל" ענה השועל.

-"בוא לשחק עמי" ביקש הנסיך הקטן, "אני עצוב כל כך..."

-"לא אוכל לשחק איתך," אמר השועל "כי אינני מאולף."

-"אה, סליחה!" אמר הנסיך הקטן, הרהר רגע ושאל:

-"מה זה מאולף?"

-"אינך מבני המקום?" שאל השועל, "ומה תבקש כאן?"

-"את בני האדם אני מבקש," ענה הנסיך הקטן, "אך מה זה מאולף?"

-"לבני האדם יש רובים!" אמר השועל "הם עורכים ציד והרי זה עסק ביש. הם עוסקים גם בגידול תרנגולות. זה כל עסקם ועניינם. הנך מבקש תרנגולות?"

-"לא," השיב הנסיך הקטן, "אני מבקש לי ידידים. אך מה פירוש לאלף?"

-"זהו עניין שהזניחוהו יתר על המידה," הסביר השועל, "ופירושו: לקשור קשרים..."

-"לקשור קשרים?..."

-"אמת, נכון הדבר," ענה השועל, "בעיני הנך עדיין נער קטן, שאינו שונה ממאה אלף נערים קטנים אחרים; אין לי צורך בך. אף אתה אינך זקוק לי; בעיניך אינני אלא שואל הדומה למאה אלף שועלים אחרים. אך אם תאלפני נהיה זקוקים איש לרעהו: אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם, ואך אני אהיה בעיניך אחד ויחיד בעולם כולו...."

-"יורד אני לסוף דעתך," אמר הנסיך הקטן, "ישנה שושנה... כמדומני שהיא אילפה אותי..."

-יתכן," אמר השועל, "שהרי על פני הארץ רואים דברים שונים ומשונים..."

- "אבל אין זה על פני הארץ!" אמר הנסיך הקטן.

פני השועל הביעו תמהון וסקרנות:

-"על כוכב אחר?"

-"כן."

-"האם יש ציידים על אותו כוכב?"

-"לא."

-"אכן, מעניין הדבר!" קרא השועל. "ויש שם תרנגולות?"

-"לא."

-"אין לך דבר שלם בעולם הזה! -נאנח השועל, אך עד מהרה חזר למחשבתו הראשונה ואמר: "חיי חדגוניים מאוד. אני צד תרנגולות ובני האדם מבקשים לצוד אותי. כל התרנגולות דומות זו לזו וכל בני האדם דומים זה לזה. על כן חיי כה משעממים. אך אם תאלפנייאורו חיי כאילו זרחה לי השמש. או-אז אכיר את קול פעמייך ואדע להבחין ביניהם ובין כל הצעדים האחרים. צעדיהם של האחרים מבריחים אותי אל מחילות העפר. ואילו צעדייך אתה יהיו באזני כקול נגינה אשר תעיר אותי לצאת ממחשכי מאורתי. שוּר! הרואה אתה את שדות הקָמָה המשתרעים שם? איני אוכל לחם. על כן אין לי חפץ בדגן, אף לא עניין בשדות-בר. והרי זה דבר מצער! אך שערך בעין הזהב. מה טוב יהיה חלקי לכשתאלף אותי! זכור אזכור אותך בראותי את השיבולים הזהובות, ורשרוש הרוח בקמה ייערב לאוזני מאוד..."

השועל נשתתק ובמשך שעה ארוכה לא גרע עיניו מהנסיך הקטן.

-"אנא... אלפני-נא!" התחנן השועל לפניו.

-"בחפץ לב," אמר הנסיך הקטן, "אך אין זמני פנוי ביותר. אץ לי הדרך. עליי למצוא ידידים ולהבין דברים הרבה.

-"אין אתה מבין אלא מה שהנך מאלף," המשיך השועל, "אין שעתם של בני האדם פנויה עוד להבנת עניינים כלשהם. הם קונים אצל הסוחרים דברים מוכנים ומזומנים. וכיוון שאין בעולם שום בית מסחר לידידות, אין עוד לבני האדם שום רעים וידידים. אם חשקה נפשך בידיד-  אלפני-נא אַלֶף!"

-"אם כן," שאל הנסיך הקטן, "מה המעשה שעלי לעשות?"

-"לשם כך," השיב השועל "עלייך לגלות סבלנות ואורך-רוח. תחילה תשב לך במרחק-מה ממני, כך, על הדשא. אני אציץ בך תשב דומם ולא תאמר דבר. כי הדיבור הוא מקור כל אי הבנה. אך כל יום תוכל לשבת קרוב יותר אליי..."

מתוך: הנסיך הקטן/ אנטואן דה סנט-אכזיפרי.

היה היה פעם דרקון

בארץ אחת של אגדות

דרקון ענק וירוק שיריון

מחייך וחושף שיניים חדות

היו לו רגליים של אריה ועור

חלק ומבריק, כמו לנחשים,

וגם כנפיים של ציפור

ואם זה לא מספיק- גם שלושה ראשים.

יושב לבדו על סלע רותח

מאפו יורד אש וזפת,

ובכל פעם שהוא מנסה לקנח-

עוד מטפחת נשרפת.

דרקון שמקפיא אותך במבט

של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות.

אם יראה אותו ילד רק פעם אחת

לא יישן חמישים לילות.

ואין בית בו אין שיחה

על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות

וארוחה בלי נסיכה

היא לא ארוחה לרוחו.

ציידים נחמדים רדפו אחריו

מלכודות חיכו לו בכל הפינות

אבירים גיבורים יצאו אל הקרב

כדי להרשים נערות עדינות

אמרו שבעין שלו יהלום

ומי המוציא אותו- עשיר.

שודדים חיפשו אותו לילה ויום

לגנוב לו אוצר מאחד הראשים.

כולם רק נגדו, ידע זאת הדרקון

ולכן הקפיד להיזהר-

כששני ראשים הלכו לישון,

ראש אחד תמיד נשאר ער.

שנאו אותו מגדול עד לקטן

בגללו בלילות לא חצו את הרחוב

ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן

ואולי הוא בעצם דרקון טוב..

זאת לא אשמתו שהוא מצויד

בשלושה ראשים. ורק אלוהים יודע

שהוא היה מסתפק בראש אחד

וכתף אחת רכה להניח אותו עליה

והוא מצטער שאש הוא נוחר

וגופי נחשי ופניו מאוסות

הוא היה רוצה להיות משהו אחר

אבל ככה הוא, ואין מה לעשות.

דרקון מחפש אהבה וחולם,

הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח

הוא הוציא שם טוב לעם הרשע שלהם

ועל זאת לא יכלו בשום אופן לסלוח.

אילו ידע לדבר לפחות

להסביר שהוא רק מחפש ידידים

ואין לו עניין לאכול נסיכות

והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.

דרקון חביב, רגיש ובודד,

שחיפש חברים להושיט להם כף

אבל קשה מאוד להתיידד

עם אחד שנושם עלייך אש מהאף.

בוקר אחד הם הגיעו אליו,

בא אביר ותקע בו חרב מקרוב

וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו

ואיש לא חשב שאולי הוא טוב..

עשרים נסיכות מחאו כפיים

שמש אביב בשמיים זרחה.

ושלושה ראשים עצומי עיניים

שכבו בשורה על הסלע החם.

השודדים שהגיעו מהר למקום

שלחו יד אל העין שלו, הסגולה.

אבל מה שנצץ בה לא היה יהלום

אלא דמעה אחת גדולה.

ואיש שם לא היה עצוב

כשהוא התמוטט ונפל על גחון

וככה הם הרגו שם שוב

את הדרקון הלא-נכון.

היה פעם זקן סיני, ולו בן צעיר וסוס. הסיני חי בכפר קטן ונינוח.

יום אחד הסוס ברח מהאורווה.

באו כל אנשי הכפר ואמרו לזקן: "כמה שזה רע..."

שאל אותם הזקן: "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע?"

למחרת חזר הסוס ויחד עימו הגיעו סוסי בר רבים. האיש ובנו פתחו את דלת האורווה וכל הסוסים נכנסו פנימה.

ברו אנשי הכפר ואמרו לזקן "כמה שזה טוב..." והזקן ענה להם: "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע?"

יום אחר כך נפל הצעיר בעת שניסה לאלף את אחד מסוסי הבר ושבר את הרגל.

באו אליו אנשי הכפר ואמרו לו "כמה שזה רע..."

ענה להם הזקן "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע?"

לאחר מכן באו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר למלחמה שזה נהרגו חלק מהם, אבל את הבן של הסיני לא לקחו, כיוון שרגלו הייתה שבורה.

אז מאיפה אנחנו יודעים אם משהו שקורה הוא טוב או רע?

מה שקורה הוא אירוע, ואירוע אינו טוב או רע, הוא רק אירוע.

ההתייחסות שלנו לאותו אירוע הופכת אותו לטוב או לרע בעינינו.

זאת בהתאם להתנסויות שעברנו בדברים דומים,

או בהתאם לחינוך שלנו שלימד אותנו לשפוט דברים, או בהתאם לאמונות שלנו.