| 1/2010
תקוע
כבר חצי שנה שאני תקוע בגוף של ילד.
אתם בטח חושבים, שזה סתם זיון שכל של מתבגר שלא גודלות לו שיערות ביצים, אל אני רציני.
אני לא מבין איך ולמה אבל זו המציאות. בוקר אחד התעוררתי וראיתי שאני ילד. ככה סתם.
במשך כמה ימים הייתי בשוק טוטאלי.
אמא שלי שלחה אותי לבית הספר עם סנדוויץ' ונשקה לי על המצח.
כל העסק הזה נראה לי כמו חלום ממש מוזר. חלום שלא מפסיק.
בהתחלה עוד ניסיתי לספר לאנשים שאני תקוע בגוף של ילד, אבל אף אחד לא האמין לי.
כל פעם שאני מנסה להיות רציני ולספר לאמא, לאבא או למורה שמשהו כאן ממש לא בסדר. הם מסתכלים עלי בחיוך, מלטפים לי את הראש ואומרים "איזה חמוד".
בשלב מסויים כבר ממש נמאס לי מהיחס הדבילי הזה אז ניגשתי למורה שלי והראיתי לה שאני יודע לפתור אינטגרל מסויים בקטע אינסופי. הייתי צריך לנחש שהמפגרת הזאת בקושי סיימה בגרות. היא הסתכלה עלי ואמרה לי "איזה ציור יפה אתה מצייר! ראית את זה בטלוויזיה בתוכנית של מבוגרים?" רציתי לרצוח אותה.
שכחתי לספר על עצמי. לפני שכל החיים שלי התהפכו הייתי סטודנט שנה א', פנוי, סטלן כזה, לא משהו מיוחד.
באמת שתמיד חלמתי על איך זה יהיה לחיות את החיים שלי מחדש. ז'תומרת לעשות הכל עוד פעם רק עם השכל שלי עכשיו. לא לחזור על כל כך הרבה טעויות שעשיתי בחיים שלי בזמן החטיבה, תיכון, צבא וכו'.
צריך להיזהר עם החלומות שלנו.. הם עלולים להתגשם.
בכל אופן, נחזור למציאות. בשלב מסויים הגעתי למנהל בית הספר, נכנסתי אליו למשרד. רציתי להגיד לו שאני אדם מבוגר שתקוע בגוף של ילד. קצת אחרי ה - "סליחה, המנהל, אני חייב להגיד לך משהו" עברה לי מחשבה בראש. אולי באמת כדאי לנצל את זה. ובכל מקרה, אפילו אם אני אראה לכל העולם שאני מבוגר שתקוע בגוף של ילד, מה הם יעשו עם זה? חוץ מלהתייחס אלי מוזר. החלטתי לעזוב את הנושא.
ופתאום אני קולט ת'סיטואציה, אני בחדר של המנהל אומר לו שאני חייב לדבר איתו ופתאום אין לי מה להגיד. אז תקעתי נאד וברחתי משם.
מאותו רגע החלטתי שבמקום לנסות להחזיר את הכל על כנו, אני אנסה להינות מהמצב.
אתם יכולים לשער מה הדבר שהכי מעסיק אותי? מה אני כל הזמן רוצה לעשות?
מין. כן. מין. ואין לכם מושג עד כמה קשה להשיג מציצה כשאתה ילד.
מה? אני אתחיל עם הכוסית של הכיתה? אפילו ציצים אין לה.
בשלב מסויים, אחרי שהבנתי שאין לי סיכוי לזיין כלום בתור ילד קטן החלטתי לעשות מעשה נועז.
ללכת לזונה. כן. לפני זה בחיים לא עשיתי את זה. ז'תומרת, חוץ מבאמסטרדם. אבל בחו"ל זה לא נחשב.
בכל אופן החלטתי שהגיע הזמן. אני חרמן, והסיכוי שלי עם בנות גילי ובחורות יותר מבוגרות שואף לאפס.
אז גנבתי לאמא שלי מאה שקל מהארנק, לקחתי אוטובוס לאיזור הזה מאחורי מקסים, ניגשתי לזונה הכי שווה שעמדה שם ואמרתי לה בביטחון עצמי "צ'מעי, אני יודע שזה מוזר, אבל אני חרמן, את רוצה כסף, אז יאללה".
היא הייתה בשוק טוטאלי, כנראה שאף פעם לא ניגש אליה ילד מבית ספר יסודי וביקש את שירותיה. הרבה זונות סירבו לי, בסוף מצאתי אחת שנראיתה בסדר והסכימה.
איזה פורקן, יאללה. כבר רציתי למות.
ככה עבר הזמן, הייתי אומר לאמא שלי שאני יוצא לשחק עם חברים, גונב לה כסף מהארנק ומזיין. כך זה היה בערך פעם - פעמיים - שלוש בשבוע.
היא לא חשדה. כל עוד הבאתי ציונים טובים הבייתה, היא הייתה מאושרת.
נו באמת, כפל וחילוק? זה, שיעורי עברית? שיעורי גיאוגרפיה? בית הספר הזה כל כך משעמם.
אחרי החודשיים הראשונים התחלתי באמת להשתגע.
אין לי עם מי לדבר. רבאק, כל הילדים בגיל שלי הם חבורה של מטומטמים, כל המבוגרים לא מתייחסים אלי ברצינות.
חוץ מזונה רנדומלית פעמיים בשבוע, אין לי רגע אחד של שפיות.
כבר התחלתי להיטרף... אז התחלתי לעשות סמים.
אותו סיפור כמו עם הזנות. גונב כסף מאמא, הולך לדילרים וגם הם לא מתייחסים אליך ברצינות. בסופו של דבר מצאתי אחד שכן מכר לי.
ככה קבוע הייתי מעשן, מזיין ומביא ציונים טובים הבייתה.
עם הזמן ניסיתי כל מיני טריפים וספידים.
החיים שלי בזבל.
| |
פנינות חוכמה
- "איפה תומר?"
- "תומר נעלם."
- "ת'כלס. לא ראיתי אותו כבר שבוע. הוא לא מתקשר, לא כלום."
- "אתה חושב שהוא אולי הכיר מישהי?"
...
...
- "נאאא... בטח קרה לו משהו"
| |
מר אינטגרל
בכל בוקר, עוד לפני שהיה אור בחוץ, היה קם מר אינטגרל משנתו ללא כל עזרת טכנולוגיה חדשנית. היה לובש את סרבלו ויוצא מביתו.
הבוקר היה בוקר מיוחד. רק אתמול בערב רכש מר אינטגרל בעסקת חליפין מוצלחת במיוחד את חדוא. חדוא הייתה יפייפיה, חזקה ומלאת שומן. כל מה שאינטגרל יכול לבקש.
תמורת חדוא ביקש החנווני כעשרים זוזים אך מר אינטגרל שיכנע אותו שעדיפים מיני מזונות באמתחתו מאשר דמים.
פסע מר אינטגרל אל מקום משכנה של חדוא, התיישב מולה ובהה בעיניה העצומות. כה גדולות היו הן. כה יפות.
ליטף מר אינטגרל את עורה המחוספס ונשא תפילה חרישית של הוכרה.
לבסוף התעוררה חדוא, פקחה את עיניה וראתה מולה את מר אינטגרל.
על אף שחייך מר אינטגרל וכוונותיו היו טובות וראויות, חשה חדוא מעט דאגה. הרי היא לא מכירה את האינטגרל היושב מולה.
לא עברו יותר ממספר דקות עד אשר נעמד מר אינטגרל, הלך לפינת החדר וכשחזר אל חדוא, החזיק בידו דלי.
באמצעות סמרטוט מסויים ניקה מר אינטגרל את פנים הדלי, מיקם אותו בדיוק רב תחת בטנה של חדוא והחל לסחוט במקצוענות את עטיניה עד אשר התמלא הדלי עד סופו בחלב.
אך אבוי! כאשר סיבב מר אינטגרל לרגע לא מסויים את גבו אל חדוא, בעטה חדוא בחוזקה בדופן הדלי ושפכה את כל החלב על האדמה.
חדוא לא ידעה שהיא למעשה המחליפה של שושלת ארוכה של נגזרות. ראשונה, שנייה ושלישית.
מר אינטגרל ראה את כל השטח עליו נשפך החלב ונזכר בנגזרות שלא נתנו לו חלב לא משנה כמה סחט את עטיניהן.
התעצב ליבו של מר אינטגרל.
"מה עדיף?" תהה, "נגזרת, שלמרות כל מאמץ מצידי לא נותנת חלב, או, חדוא שבקלות ממלאת דלי אך לאחר שהוא מלא, בועטת בו ושופכת את תכולתו?"
רוצה שוקולד, נגזרת?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
