מהרגע הראשון נדלקתי על הרעיון של התחלה חדשה. אם הזכרתי או לא, הכל עניין של תקופות בחיים, גם אם כאלה של מעבר. ידעתי שמהמצב-של-שנה-שעברה כל שינוי יהיה לטובה ובגלל זה החלטתי לקחת את הצ'אנס ובכל זאת לנסות, גם אם התשובה לא תהיה חיובית. התמזל מזלי והיא הייתה כזאת. ההתחלה הייתה קשה, אני לא אגיד שלא. לא בדיוק הכרתי והייתי חברה של שתיים, בעיקר. אפשר להגיד שמאותו ליל שבת באמצע אוקטובר, אותו לילה ששמעתי את הללויה בפעם הראשונה ברדיו, הכל התהפך. אחר כך התחלתי להכיר יותר אנשים ולהפתח. דבר אחד ומשמעותי אני זוקפת לזכות זאת-שאני-לא-בדיוק-מחבבת, וזה כל השכנוע של תלכי-על-העניין, שום דבר רע לא יכול לצאת מזה. התקרבתי לכמה והתרחקתי משתי החברות של תחילת השנה, עם אחת רבתי, לצערי, והשניה פשוט נעלמה לי קצת. באותה תקופה הייתי על גג העולם וכמו עכשיו, גם אז לא יכולתי להצביע על דברים רעים בחיים שלי. יש לי המון תמונות מאותה תקופה ולמרות שעדיין החיוך לא זז מהפנים, הוא היה שונה. אני לא יכולה להגיד שאני מתגעגעת אליו, אני לא יכולה להגיד שאני לא. אחרי שלושה חודשים של תובנות, ויכוחים קטנים והמון קרבה חשבתי שנגמרה עוד תקופה. כמובן שטעיתי. למדתי למצוא את האושר מחדש ולמרות שהיו לי המון הזדמנויות- אף פעם לא בכיתי. החברים שלי שווים את הדמעות שלי, הם לעולם לא יגרמו לי לבכות. זאת הייתה תקופה של בין-לבין נטולת כעס ועם המון קרבה. חשבתי רק על מה שקורה, לא על מה שהיה ולא על מה שיהיה. חייתי את הרגע, ועד עכשיו זה לא השתנה. תקופת הטיול השנתי הייתה מבולבלת אבל נורא נהנתי מכל הספקות וחוסר ההחלטיות. גם פורים היה כיפי נורא. הפגישות [הקטנות והגדולות] וההתערבויות עשו לי את החופש. הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות הכל בשביל להגיע למטרה. היה גם פסח שהביא איתו בדיחות חדשות וגם גילויים מרעישים שלמרות הכל לא הצליחו לשנות לי את נקודת המבט על אחד-האנשים-החשובים-לי-בעולם. היו המון שינויים, המון רגעים טובים, המון געגוע. כשהחברים היו צריכים אותי הייתי פה בשביל מי שרק רצה וזה היה מצב הדדי.

שום דבר עוד לא סגור. זה לא נגמר עד שזה נגמר.

מצאתי לי את האנשים הכי מדהימים שיש.

יש לי ידיד מדהים שמסוגל לעודד אותי תמיד, יש לי חברה קרובה וקצת רחוקה שאני סומכת עליה, חבורת אנשים קרובים לצאת ולהנות איתם, יש לי חברים טובים שמסוגלים לגרום לי לחייך בכל במצב, המוני אנשים שעושה לי טוב להגיד להם שלום כל פעם מחדש, מספר אנשים שממש כיף לחבק אותם, אנשים של כיף, אנשים של רצינות, אנשים של ציניות. כן, אני מודה כל בוקר מחדש שיש לי אנשים.

אני אחייך על מה שהיה, לא אבכה שיכולתי לעשות יותר טוב ועם זאת גם לא אבכה שזה נגמר.

                      / /...                                 

השנה הטובה בחיי.