כל פעם שאני שומעת את השיר הזה (מלים ולחן - עידן רייכל), אני חושבת עלייך:
"אולי הפעם יישאר
הבחור שאותו אני אוהבת
ואתן לו את ליבי, את כל כוחי
שיבוא וייכנס בדלת
אנשים עוברים בדרך לידי
אנשים עוברים בלילה, ובבוקר הם הולכים
אנשים קשים מדי הם בשבילי
אז היום, היום אני עוזבת
אולי הפעם יישאר
הבחור שאותו אני אוהבת
ואתן לו את ליבי, את כל כוחי
שיבוא וייכנס בדלת
אנשים עוברים בדרך ליידי
אנשים עוצרים לרגע, מסתכלים ואז הולכים
אנשים קשים מדי הם בשבילי
אז היום, היום אני עוזבת
אני בוכה לילות שלמים עלייך ועלי
על איך שפעם ועל איך שלא עכשיו
כשמתנפץ חלום של סתיו
על איך רציתי ואתה לא
על איך שהיא ואיך אני לא
על איך רציתי ואתה לא
על איך שהיא ואיך אני לא.
"
וכל פעם שאני חושבת ככה, אני רוצה להגיד לך,
שאת כן. ושזה יופי, נדיר ומיוחד.
ושאיך שפעם - לא מענין. יש איך שעכשיו.
וכל פעם שאני חושבת ככה אחרי ששמעתי וכו',
אני תוהה עד כמה כל הקשר הזה הוא בעצם שלי ולא שלך.
וחוץ מכל זה -
את כבר יודעת.
(לאלה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
