פסיכופטיות זה אומנות

כבר שנים שלא פתחתי את הבלוג הזה, או ניסיתי לכתוב בו

ולמרות זאת, אני מוצא את עצמי פתוח לקבלת השראה לכתיבה בו

כנראה במיוחד אחרי שהשקעתי בו הרבה(אולי הרבה מדי) ממחשבותיי ותחושותיי.

משלי א פס' 2: "לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה:"

לילה אחד, כאשר שלמה המלך הלך לגבעון, לזבוח בבמה שנבנתה שם. אלהים נראה אליו בחלום הלילה,

ושאל אותו: "שאל מה אתך-לך:"(מל' א ג' פס'5)

שלמה, שליבו היה נתון בסוג של מבחן, לדעת היכן ליבו. האם חפץ הוא בייקר, בהון רב, פילגשים ולהרבות סוסים.

ענה לאלהים אשר יודע את לב האדם מעיו וכבדו:

"...ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה:"( שם פס' 9)

שלמה בקש דבר נפלא שלא כמו שאר המלכים אשר לא צריכים לתת דין וחשבון לפני העם. כי אם כחפצם יעשו וכרצונם

ויטו משפט ויביאו שוחד.

הוא ביקש, לב שומע.

אחד התכונות החשובות ביחסים בין אדם לאדם. היא לשמוע, להקשיב. כפי שכתוב באגרת יעקב פרק א' פס' 19:

"על-זאת אחי אהובי יהי כל-איש מהיר לשמוע קשה לדבר וקשה לכעוס: כי כעס אדם לא יפעל צדקת אלהים:"

ובמקום נוסף כתוב:

"מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את-מעשיו בענות החכמה:ואם-קנאה מרה ומריבה בלבבכם

אל-תתהללו ואל-תשקרו באמת: אין זאת החכמה היורדת ממעל כי אם-חכמת אדמה היא

וחכמת היצר והשדים: כי-במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל-מעשה רע: אבל החכמה אשר ממעל

בראשונה צנועה היא אף-אוהבת שלום ומכרעת לכף-זכות ואיננה עומדת על-דעתה

ומלאה רחמים ופרי טוב בלא-לב ולב ובלי חנופה:

לכן, אם עולה בי מחשבה לשפוט אדם, ראשית אני צריך ללמוד להקשיב לו, לשמוע את אשר על ליבו.

אולי זה לא תמיד ככה. כמובן יש אנשים שמתפלספים ולא חפצים לדעת דבר וחצי דבר על האמת או לדרוש אותה.

אז מה כל זה קשור בחכמה ובינה?

השאלה היא, מהי בינה וחכמה, ואותה שאלה שאל איוב ואף נתן מענה שמופיעה רבות בכתובים:

"והחכמה מאין תבוא ואי-זה מקום בינה: ונעלמה מעיני כל-חי ומעוף השמים נסתרה... ויאמר לאדם הן יראת אדוני

היא חכמה וסור מרע בינה:"(איוב כח' פס' 20-28)

ואילו בהחלט השאלות שלי, איך אני סר מרע? איך אדע להבדיל בין טוב ורע?

אני, שהייתי אחד שלא מאמין שניתן להגדיר טוב ורע באחת.

ששברתי כל כך הרבה גדרות ומוסכמויות איך שחפצתי.

ואפילו היום שאני מתהלך "באור" או לפחות מנסה, אני מוצא את עצמי פעמים רבות דווקא בסוג של חשיכה,

או חוסר יראה.

הגבול הזה, בין חושך לאור, הוא כה דק. מזכיר לי את השקיעה שמסיימת את היום, בניחותה. וכאילו מובילה אותנו

בכייף וברוגע אל שעת הערביים.

ככה לפעמים הוא הגבול בין הליכה באור עם אלהים, ושפיכת אור על כל דבר בחייך

למצוא את עצמך נשאב למקום כזה.

אותו דבר עם דוד המלך שכאשר ראה את בתשבע היה זה לשעת ערב ועשה את מה שעשה.

לאחר מכן הפציר בו נתן הנביא שאת אשר עשה בסתר אלהים יראה לפני אנשים ולנגד השמש.

אין דבר אשר יסתר ולא יגלה.

מקום אחר שלמה המלך כותב:"לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה:....יראת ה' ראשית דעת

חכמה ומוסר אוילים בזו"(משלי א' פס' 1-8)

"..להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה: כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך: אם-תבקשנה ככסף

וכמטמונים תחפשנה: אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא:"

כמובן כל הפסוקים הללו פותחים עוד נושאים רבים אחרים.

אבל הסיבה לקישור בין הפסוקים שמדברים על חכמה ובינה, דעת טוב ורע.. כל הדברים הללו

אשר הם כשלעצמם מגיעים מלמעלה. נדע ונבין על ידי יראה אמיתית מאלהים, ולא מספיק רק להיות ירא אותו

אלא גם, לדעת אותו..

דבר שמאתגר אותי כל יום, לדרוש את פניו, לדרוש אפילו שהם לא נגלים אלי, למרות שאוזני לא שומעות דבר וחצי דבר

להמשיך לדרוש, כדי לדעת אותו, כדי שאצא מהקופסה שלי ואדע אותו בכל ליבי נפשי ומאודי!

ואדע לסור מרע ולעשות טוב, לחפוץ חיים בחסד צדקה ומשפט אמת.

ברוח קודשו באהבה.