"וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל-האיש הלבוש הבדים
אשר קסת הסופר במותניו: ויאמר יי' אליו עבור בתוך
העיר בתוך ירושלים והתוית תו על-מצחות האנשים
הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה :"
יחזקאל פרק ט פסוק' 3-4
בפסוקים האלה ולפניהם מתוארת ביאתם של שישה אנשים באים מדרך
שער העליון אשר מפנה צפונה..ששת אנשים אשר באו להעניש את
תושבי ירושלים על כל אשר אלהים הראה ליחזקאל שהם עשו.
וכמו שנאמר במיקרים רבים בפי אלהים "תועבות גדולות מאלה"
דבר ניפלא וחשוב קורה פה, שאלהים חונן ומושיעה,
את האנשים אשר "נאנחים ונאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה"
כלאמר, אלהים המבורך מציל מן הצרה אנשים שהיו בתוך העם
ספק צדיקים, ספק עושי דברו, אלא פשוט אנשים אשר בליבם
הרגישו צער על הנעשה בירושלים, ועל התועבות הגדולות שנעשו בה
הרגישו כאב ומרות.
ועל מיצחם הותיו תו שאיש לבוש הבדים התווה ובידו קסת הסופר
שזה בעצם כלי שיש בו דיו שבדרך כלל כותבי ספרים השתמשו בכלי הזה
וכך ששת האנשים אשרו ניכנסו להעיר כדי להמית את האנשים שעשו את התועבות
ידעו במי לא לפגוע.
הדבר שאני מדבר עליו, הוא על כך שיש באדם דברר חזק יותר מהמעשים הפיזים עצמם.
וזה הרצון שבו, הכוונה, הרגש שבו..אנשים מדברים על זה שרגש זה הפרשה של הורמונים
וכל מני דברים אחרים שגורמים למוח לשלוח כל מני חומרים כאלה ואחרים.
אבל יש בזה דבר גדול אף יותר מרק חומרים או הורמונים.
אם ישוע אמר שכאשר אנו חושבים לעשות דבר כניאוף ונואפים מישהי בעיננו
או חושבים רעה על חבר שלנו הופך אותנו לחוטאים עד כדי ענישת גהנום
אז מה יהיה עם המחשבות שיהיו במוחנו יהיו להפך? אם יהיה צער במחשבתנו
על הנעשה לאנשים שונים, על חוסר צדק, על חיי המסכנות של אנשים ברחוב,
על מעשי הזוועות שבני אדם עושים אחד לשני ולבריאה..
האם באותו מישקל שהמחשבות הללו מאשימות אותנו כך גם יוכלו להצדיק את ליבנו?
אסור לשכוח שבזמן נוח אלהים ראה שיצר לב האדם רע מנעוריו
ולאחר מכן הביא משפט על הארץ
ואם נחשוב יותר מזה,
מה עם אנשים אשר לא הולכים יום יום עם אלהים,(לא שאני כזה צדיק) ולא שומרים תורתו
ולא מאמינים בבנו, האם על דבר כזה יגאל אותם אלהים המבורך ורב החסד?
אני לא יכול לקבוע, מפני שענייני ישועת העולם אני משאיר לאלהים ובוטח בו
שמישפטו נכון וצודק.
פשוט עולה בי תיקווה ואמונה עבור אותם אנשים אשר נעצבים על הנעשה בעולם
אשר בקיבתם חשים בחילה ממעשי שקר ומירמה.
אני חושב שאלהים בעצמו רואה את זה יותר מאשר את מעשינו הרעים.
מפני ששפע הלב של האדם מגלה אותו..
ואלהים בוחן לב וכליה ואסור לשכוח זאת..אפילו שאול השליח
למרות שהיה הורד בתלמידי האדון, ורודף אותם אלהים ידע מה קורה בליבו
וידע כי מוכן לקבלת מלכות האלהים ונתן לו התגלות.
חדשות ניפלאות וקסומות:)
וכך גם איתי, אם היה אלהים שופט אותי לפי מעשי הרישעה שלי, אז מה הגיוני
שאני יקבל את ישוע המשיח כאדון לחיי? הרי באותה שנה לפני שקיבלתי את מושיעי
גנבתי, ונאפתי, ושיקרתי, וגידפתי, והאמנתי באלילות..
לפי הדברים האלה מזמן נדונתי לסקילה במקום זה
נתן לי רפואה בדם השה הניפלא וניקה ליבי ונתן בפה העילג שלי חוכמה ודעת.
ברוך ומבורך אלהים על שעשה עמנו חסד לא כמחשבותינו ולא כמעשינו
אלא כמחשבותיו וגם בזה סוד גדול.
תיהיו ברוכים:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
