בכי.
צער.
אימה.
פחד.
שום דבר כבר לא בטוח,
אין טיפה אחת של נחת.
מנסה בכוח לחזור לשגרה,
אך הכל מתנפץ עם קול הירייה.
עוד טיל, עוד רקטה,
עוד קטיושה, עוד צפירה ברקע.
חבר סובל בבית החולים,
ברגל נפצע משני רסיסים,
עכשיו בלי סוף, מקלל את החיים!
ובלי לחשוב פעמיים, הוא אורז את הדברים.
ואח קטן שעבר למרכז, לחיות אצל חברים.
כל יום בטלפון בוכה ומתגעגע,
ואני רק אומר לו שהכל בסדר, לפחות כרגע.
שוב אזעקה! שוב האימה!
שיט! נפל עוד טיל אצלי בשכונה.
במטח הרקטות, אני רץ לחצר,
להביט בנזק, שלנצח יזכר.
עוד הקלה, עוד נשימה לרווחה...
ורק מודה לאלוקים, שאיש אינו נפגע,
ואחרי חמש דקות, לחזור אל השגרה.
פתאום שוב שומע את הסירנה האיומה!
אבל הפעם כבר נמאס להסתתר, רוצה קצת שלווה.
ושוב נוחת הטיל, מרגיש כמו רעידת אדמה,
שני פצועים קל, אחד ללא הכרה,
ואחרי חמש דקות, לחזור אל השגרה.

וברקע...מלחמה.