אנו ילדי הדור המבוזבז, איננו יודעים לאן פנינו מועדות ורק לחשוב על זה משתק מרוב פחד.
מגיל קטן מכניסים אותנו למסגרות קודם גן ואז בית ספר ואז צבא וכאשר אנו חופשיים רובינו לא מכירים דרך אחרת.
חלק הולכים ללמוד או לעבוד העיקר להעסיק את עצמך במשהו לרוב תוך הדחקת השאלה מה אני רוצה להיות ומה אני רוצה לעשות.
אנחנו צואן ללא רועה שיכוון אותנו, כל רועה שמגיע מבזה את האנשים שהוא מוביל.
אנחנו דור בלי מנהיגים נערצים וזה טוב ורע
ללכת בצורה עיוורת אחרי מישהו זה מסוכן אבל אובדן התקווה שבחוסר ההנגה הוא ממוטט אך מכריח אותנו להיות אלה שלוקחים פיקוד על חיינו ורק אנו אחראים על מה שיצא מהם.
אנחנו דור של ילדים אבודים וניקח פרפרזה מFight club
אנחנו ילדי הסנדויץ' של ההיסטוריה, בלי מקום או מטרה.
אין לנו מלחמה גדולה. אין לנו שפל גדול. המלחמה הגדולה שלנו היא רוחנית... השפל הגדול שלנו הוא חיינו. כולנו גדלנו על הטלווזיה להאמין שיום אחד נהיה עשירים כוכבי קולנוע וזמרים, אבל אנחנו לא נהיה ולאט לאט אנו מכירים בזה ואנחנו מאוד מאוד מעוצבנים.
אני מתכנן לחזור לכתוב בקרוב להמשיך ולערוך מחדש את הסיפור שהתחלתי בבלוג לפני שנים ולהתחיל אחד חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: