אני מסתכל אחורה בבלוג לפוסטים מתקופת התיכון, וואו אני לא מאמין שזה אני.
הייתי ממש ילד כפות תמים וחמוד כזה זה גם קצת חסר לי אבל זה גם גורם לי להעריך את מי שאני היום
אנחנו סך הכול סכום החוויות ההחלטות והקשיים שעברנו.
אני ממש רוצה למחוק את הפוסטים הישנים אבל זה קשה אני אשאיר אותם בינתיים.
אדם צריך לשפוט את עצמו, רק ביחס לעצמו בעבר, אם אתה יותר טוב ממה שהייתה, כל הכבוד זה משהו זה השג שלא ניתן לקחת ממך והוא לא תלוי בדבר.
למרות שניתן לפקפק עד כמה השינוי הוא לטובה, זה תלוי במתבונן אבל לדעתי אם אתה חושב שזה חיובי זה חיובי.
אני מפעם נראה על הנייר כאדם הרבה יותר חיובי, האימונים הניסיון להגיע ליחידה קרבית או למסלול טוב בצבא, לעומת מה שבאמת קרה בסוף נשמע קצת עצוב.
אותי אישית היום זה רק משעשע, אם אני בעבר היה רואה את זה הוא בטח היה לוקח את זה קשה.
אני חייב עדיין לפרסם את סיפור הגיוס שלי ואני יעשה את זה, זה ממש לא סיפור גיוס או שירות רגיל אבל עם הצבא שלנו ,הוא גם לא נדיר לצערי.
יהיה לזה פוסט משלו בהמשך שווה לצפות.
אני קורא עכשיו המון בישרא מחפש בלוגים מעניינים התחלתי לעדכן את רשימת הבלוגים שאני קורא בצורה קבועה, יש מעט מאוד שבאמת מושכים אותי פנימה
הרבה יותר מידי ילדות בנות 12-15 שאני לא מתחבר לסיפורי חיים שלהם, כמו שאני היום קורא את הפוסטים שלי מגיל התיכון ולא מוצא בזה עניין.
המון בלוגים של דיאטה על גבול האנורקסיה (או עמוק שם) ומעט מאוד בלוגים עם נשמה, עם אהבה אמיתית, עצב, שנאה בלוגים שמשנים אותך כשאתה קורא.
הסיבה לדעתי שאני אוהב לקרוא בישרא היא כי אני אוהב אנשים, אנשים הם דבר מעניין סיפורי חיים נותנים השראה, לחיות מוצלח או לחיות בסבל ניתן ללמוד משהו משני הקצוות.
אני מבזבז הרבה זמן בישרא עכשיו מנסה למשוך זמן ולהתחמק מללמוד למבחן בקורס בפיזיקה שבא ומתקרב (לא חכם).
עד העדכון הבא WERE-WOLF.