נדלקתי לפני כמה זמן על קצינה ביחידה, לא יודע למה אבל אני בדרך כלל לא מחפש היגיון בזה.
אנחנו מכירים או לא ממש מכירים כבר מספר חודשים 2-3 נראה לי, יצא פעם שאמרתי לה תוך כדי שאני סוחב איזה משהו במסדרון שאני בן 22 ושאני אמור לשרת עד גיל 23 ושזה סיפור ארוך ושאני אספר לה בהזדמנות.
עבר משהו כמו חודש היא ראתה אותי אתמול בדרך חזרה מהפיתייה כשהיא הלכה אליה.
אנחנו אומרים את השלום הרגיל שלנו, היא נזכרה בזה שאני חייב לה סיפור, אמרתי שנכון וביקשתי את המספר שלה.
היא נתנה לי (למרות שהרגשתי שלא הכי רצתה כי היא הוסיפה שהיא פשוט משרד לידי, אבל עדיין נתנה) וקבענו להיפגש לארוחת צוהריים היום.
אנחנו נפגשים והיא מחכה לעוד קצין מהמשרד שאנחנו אמורים ללכת ביחד לאכול (כבר מתחיל לחשוד שהעניין שלה בי לא בדיוק מה שקיוויתי).
אנחנו לוקחים אוכל ויושבים, אני מספר להם את הסיפור שלי ואת זה שאני על סף שחרור שלא בדרך הפזם, הקצין מספר לי שהוא גם היה עתודאי, מספר לי את שלו.
הקצינה מספרת לי את שלה, בערך שם זה נגמר אנחנו חוזרים למשרד, לא בטוח איך להתקדם משם.
הצלחתי למצוא את הפייסבוק שלה דרך חבר משותף, הוספתי אותה אבל עברו כמה שעות והיא עדיין לא אישרה.
אני לא רוצה להישאב לזה יותר מידי אז אני מנסה לשכנע את עצמי שמה שיקרה יהיה בסדר, אבל פאק זה ממש גרם לי להרגיש טוב אתמול שמישהי הייתה מעוניינת בי מספיק כדי סוג של להתחיל איתי ואז התרסקתי למציאות חח.
מימני העתודי לשעבר העובד רס"ר הנוכחי כמה רחוק עוד אני יכול ליפול...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: