הבוקר זרח לא מזמן.
הברק הלבן ישב לו ליד הדלפק, של הבר בפאב של ג'ון מפרק ומנקה כול חלק באקדחיו.
בשעה זו הפאב היה סגור, לפחות בשביל רוב האנשים.
הוא לא שכח את המפגש שלו, עם אותם שדים נחותים.
עכשיו הוא היה די בטוח שמשהו גדול קורה, חוץ מכול השמעות שהוא שמע מסביב, שחרור קבוצה גדולה כול כך של יצורים לא מרוסנים, באזור מצומצם כול כך היא הוכחה לפעילות גדולה.
גלגלי השיניים של הגהנום התחילו לפעול.
מה שאומר שבמוקדם או במאוחר, גם גן עדן ישלח את נציגיו, אבל הוא למד מזמן לא להסתמך על עזרה שמימית.
בדרך כלל, אם היא מגיעה בכלל, היא יותר מזיקה מעוזרת.
ג'ון ניגש אליו וקטע את חוט מחשבתו.
זה לא הטריד את הברק הלבן הוא ידע ,שאם ג'ון מפריע לו זה בטח חשוב.
"שניגש לחדר האחורי שלך?" שאל הברק הלבן, כמי שיודע כבר את התשובה והתקדם לכיוון החדר.
הם נכנסו למשרד.
הברק הלבן התיישב בכסא מול השולחן של ג'ון והרכיב את אקדחיו שוב.
אני יודע שאתה מרגיש בזה" אמר ג'ון בכול כבד."
"אני צריך להיות די מטומטם, כדי לא לשים לב, לא?" לחש הברק הלבן.
"אתה כנראה צודק, עוד מעט כול בית הקלפים הזה יתמוטט על ראש כולנו.
אנשים כמונו לא יכלו להסתיר את זה עוד הרבה זמן."
"כן כול אשליית החוקים הלא כתובים נעלמת, אתה מרגיש כמוני מישהו, או משהו מושך בחוטים מאחורי הכלאים."
"אז מה נשאר לנו לעשות בנושא לדעתך?"
"אני חושב, את מה שאני יודע שאתה חושב.
ננסה לשמור על הסדר ונתכונן לנפילת השמיים"
"אתה כנראה באמת מכיר אותי טוב ואם אתה מוכן יש לי משימה בשבילך."
"לא חשבתי אחרת" אמר הברק הלבן וחייך .
"קיימת כנופיה של אנשי זאב באזור, שנהיית יותר ויותר פעילה.
הרשויות המקומיות פוטרות את זה בינתיים, כהתקפות דובים וכנופיות נוער אבל זה קצת יותר גדול מזה."
"רק קצת" אמר הברק הלבן וחייך שוב.
"אתה תיקח עלייך את המשימה?"
"כמובן ואם לא שמתה לב.
לקחתי כבר את התיקייה של המקרה הזה, מהשולחן שלך.
יש לי רק דבר אחד שהייתי רוצה להוסיף."
"ומה דבר זה שברצונך להוסיף?" שאל ג'ון בתמיהה.
"צחצח את נעלי הקרב שלך ג'ון.
נראה לי שמלאך המוות יצטרך לצאת מפרישה בקרוב, להתראות בינתיים ג'ון."
אמר הברק הלבן תוך כדי חבישת כובעו ויציאתו מהחדר.
היום עבר פחות או יותר כרגיל על לוקאס.
הוא יצא משטח בית הספר והתקדם לכיוון תחנת האוטובוס שלו.
התחיל להחשיך והוא היה עייף, כנראה בגלל זה הוא לא שם לב, עד שהיה מאוחר מידי. הוא ראה, את חבורת הנערים שעקבה אחריו מקיפה אותו.
הם היו עדיין במרחק מה, אבל הרווחים ביניהם הצטמצמו במהירות.
לוקאס ידע שהוא לא יצליח לברוח מהמצב הזה.
אחד מהם פנה אליו, הוא נראה כמו מנהיג החבורה.
היה משהו מוזר בעיניו ובעיני האחרים, משהו שלוקאס לא יאכל להסביר, בשום דרך אחרת חוץ מחייתי.
בוא איתנו לוקאס הוא אמר בקול רגוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: