WEREWOLF
My curse is my blessing |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
 די נחמד סך הכול
אני די מאושר ללא שום סיבה מיוחדת, לא יודע אני מלא אנרגיה אבל לא יכול להתרכז במיוחד.
לא נורא קפה ימחה את קורי העכביש מהתודעה.
אולי זה כי לא למדתי היום, בגלל השחרור לטקס לזכרו של ניר קרצ'מן שעל שמו נקראת הקבוצה "ניר חדרה", של כושר קרבי של "אחריי".
אולי זה בגלל המסר של הטקס או השיעור הפרטי במת'?(שנהיה נחמד בדרך כולשהי או אולי כי הוא ניגמר) או הידיעה שאני יכול לעבור דרך הגדרות של בית הספר שלי ללא בעיה וששומרים לא יכולו לעצור אותי יותר.
אפילו הפצע בעקב מהנעליים הלא ממש נוחות שלי לא מפריע לי עכשיו במיוחד, או המבחנים שיחכו לי בשבעות הקרובים הכול רגוע אולי זה בגלל שבת?
אני פשוט שמח להיות חי ורוצה זמן להתאמן כמו בנאדם, רק עוד שבועיים פחות או יותר ואז אין לחץ לאיזה חודש.
דודה שלי מדרגה כולשהי מתארחת אצלינו כרגע.
זה נחמד אך אני די אדיש לתופעה הזאת.
מעניין כמה זמן אני ארגיש ככה, זה עושה לי טוב לפגוש את חברי לקבוצה הם באמת כמה מהאנשים הטובים ביותר שאני מכיר.
אני אשתתף במסע האלונקות הקשה שיהיה בקרוב, אבל עד סוף המבחנים אני אבריז קצת.
אני כבר לא בשיא הכושר, אבל לא נורא אני אוכל להחזיר את זה לעצמי במהירות.
הטקס גרם לי לחשוב, אני לא רוצה שיזכרו אותי בתור הבנאדם שאני היום או מי שהייתי.
אלה מי שאני אהיה, אני אנסה להשתפר כמה שאפשר ולהיות מלא בשמחת חיים וגם להיות הר של שרירים לא יזיק אבל זה גם לא חשוב במיוחד.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: