WEREWOLF

נכשלתי במבחן, חשבתי שאני אקח את זה יותר קשה, אני גם מורחק מהתואר לשנתיים שוב.

יכולתי לקחת את זה קשה ולהישבר אך במקום החלטתי לשנות כיוון, נרשמתי לפסיכומטרי חוזר.

אני מקווה להצליח וללכת ללמוד במקום אחר ברגע שאשתחרר, הקורס עולה המון, אז מצאתי את עצמי עובד בכל מיני עבודות מזדמנות עבדתי בבחירות ומילצרתי בקייטרינג ולקחתי את כל הכסף שחסכתי בצד בערך כל השנתיים האחרונות.

אני מתחיל את הקורס ב11 לחודש עוד מעט, בנתיים אני לומד מילים ולקחתי ספר באנגלית מהספרייה (המשחק של אנדר),

אגב הלכתי ביום חמישי לראות את הסרט(שעתיים לפני לקחתי את הספר) אז עשיתי לעצמי סופילר ענק, אבל אני עדיין ממש נהנה לקרוא את הספר וכבר קראתי חצי ממנו בסופש.

 אני כנראה אגמור אותו לפני שהקורס יתחיל, מה שדי יהרוס את המטרה אז אני צריך להגביל את עצמי או קחת ספר חדש אחרי שאני גמור את זה ואין לי כוח.

חוץ מזה אין הרבה חדש הייתי די עסוק בחודש האחרון ובטח עם תחילת הקורס אני אהיה עסוק יותר אבל יש כמה פרויקטים שהתחלתי שאני רוצה להתקדם איתם ולא בא לי לנטוש את הבלוג אז אני אנסה להיות כמה שיותר פעיל שיהיה לנו בהצלחה.

אני חושב שאני באמת אופטימי יותר בזמן האחרון לשחרר זה אדיר אם כי מזמין קצת אדישות.

אה ולמי שמתלבט המשחק של אנדר הוא סרט ממש טוב ומומלץ הספר מדהים, נחמד לפגוש יצירה שחושבת קצת מחוץ לקופסא למרות שזה עדיין קצת נוסחתי יש שם כמה רעיונות מגניבים.

כמה זמן הייתי מבזבז על קופסאת הפלסטיק הזאת כמה קשה להיגמל, אבל היא לא לבד יש את הפייסבוק ואפילו ישראבלוג.

האדם הרגיל מבזבז את זמנו על כל כך הרבה שטויות, למרות שבישרא יש את הערך המוסף של יצרתיות אבל אני מוצא את עצמי בוהה בכל כך הרבה בבלוגים במקום לעשות דברים מעשיים, טוב בהצלחה לי עם הדיאטת טלוויזיה והמיעוט בכל השאר ועם המבחן המקולל הזה בפיזיקה מכאניקה.

הבעיה שלי עם טלוויזיה, גוזלת הרבה זמן מאוד קל לצפות רק בעוד תוכנית אחת, הסדרות לרוב ללא פאונטה ומנסות למשוך אותך עונה אחרי עונה, בלי שמשהו באמת יקרה בהן.

גם הסדרות הממש טובות, בדרך כלל סוחטות לפחות עונה אחת יותר מידי ולכן לרוב אני פורש כשהעניין שלי בתוכנית נגמר ואז מגלה שהיא המשיכה עוד כמה עונות.

זה קרה עם גיבורים, עם על טיבעי, עם האוס, האנטומיה של גריי גורם לי כבר לבחילה, ורבים אחרים.

ראיתי אתמול אוטבוסים שלוקחים נערים ונערות למסיבת סיום שלהם באיזה מועדון ליד הBBB שישבנו בו, נראה לי ממש מוגזם סיימתם תיכון זה החלק הקל חכו חכו ואנשים מתלבשים יותר יפה  מלחתונה, או וול, הברזתי מהמסבית סיום שלי הלכנו עם חברים לראות קומדיה רומנטית חח עדיין חושב שזה היה יותר טוב.

חוץ מזה לא קורה הרבה בחיים שלי מנסה לאמץ גישה חדשה ולהיות יותר אופטימי ננסה נספר ונחלק איתכם :)

אנו ילדי הדור המבוזבז, איננו יודעים לאן פנינו מועדות ורק לחשוב על זה משתק מרוב פחד.

מגיל קטן מכניסים אותנו למסגרות קודם גן ואז בית ספר ואז צבא וכאשר אנו חופשיים רובינו לא מכירים דרך אחרת.

חלק הולכים ללמוד או לעבוד העיקר להעסיק את עצמך במשהו לרוב תוך הדחקת השאלה מה אני רוצה להיות ומה אני רוצה לעשות.

אנחנו צואן ללא רועה שיכוון אותנו, כל רועה שמגיע מבזה את האנשים שהוא מוביל.

אנחנו דור בלי מנהיגים נערצים וזה טוב ורע

ללכת בצורה עיוורת אחרי מישהו זה מסוכן אבל אובדן התקווה שבחוסר ההנגה הוא ממוטט אך מכריח אותנו להיות אלה שלוקחים פיקוד על חיינו ורק אנו אחראים על מה שיצא מהם.

אנחנו דור של ילדים אבודים וניקח פרפרזה מFight club 

אנחנו ילדי הסנדויץ' של ההיסטוריה, בלי מקום או מטרה.

אין לנו מלחמה גדולה. אין לנו שפל גדול. המלחמה הגדולה שלנו היא רוחנית... השפל הגדול שלנו הוא חיינו. כולנו גדלנו על הטלווזיה להאמין שיום אחד נהיה עשירים כוכבי קולנוע וזמרים, אבל אנחנו לא נהיה ולאט לאט אנו מכירים בזה ואנחנו מאוד מאוד מעוצבנים.

אני מתכנן לחזור לכתוב בקרוב להמשיך ולערוך מחדש את הסיפור שהתחלתי בבלוג לפני שנים ולהתחיל אחד חדש.