אם רע לכם נסו לפרק את זה לגורמים, לנתק את זה מהרגשות.
תארו לכם את המקרה הכי גרוע, בדרך כלל כשחושבים עליו מגלים שהוא לא כזה נורא וגם אם כן אז הסיכוי שהוא באמת יקרה די נמוך. ;)
הכול בסדר, החיים יורידו אתכם לרצפה מדי פעם אפילו הרבה וזה יכאב אבל הכול בסדר.
הכול בסדר לא מחר או מחרותיים או בשנה הבאה, לא כשאני אשתחרר מהצבא, אסיים את התואר או אמצע עבודה הכול בסדר עכשיו.
תהנו מהחיים תחוו אותם, תחיו אותם אל תיתנו להם לעבור בצפייה אנחנו חיים בזמנים מעניינים ואם הם לא מעניינים עבורכם תעשו אותם כאלה.
תעשו משהו מטומטם ומפדח אני עושה את זה בזמן האחרון ולכל הפחות יוצאים לי מזה סיפורים מעניינים.
הכול לא יהיה בסדר הכול כבר בסדר (כמובן שיש מצבים יוצאים מהכלל, אבל גם מהם אפשר להפיק את המיטב)
זה בסדר להיכשל באמת שזה בסדר, שלא יזיינו לכם את המוח, רוב האנשים עושים מה שנראה להם נכון, אבל אין להם את כל התשובות וכן גם הם טועים תנו לעצמכם את החופש לטעות.
בסוף הפוסט הזה יש לי רק בקשה אחת שהיא מתנה אבורכם בבקשה תבצעו אותה היא אחרי הסרטון. :)
תשלחו אסמס לחבר/ה ידיד/ה שלא דיברתם איתם הרבה זמן ופשוט תשאלו אותם מה שלומם זה יכול להביא רק לטוב.
אני צריך לחזור לפיזיקה וכנראה לא אהיה פעיל מידי בזמן הקרוב והעקומה הזאת תרד מהר לאפס...
אז, בלוגי בתחילת דרכו למרות שהו זקן (ואפילו את העיצוב לא סיימתי לשנות)
אך הוא מתקדם יפה יש כמה קוראים קבועים אפילו שהם בודדים בינתיים (מעריך אתכם חברה)
אבל משהו מוזר שבטח רוב הקהילה שמה לב אליו, הוא שהבלוג של סניה נעלם ונהפך לפרטי, אחרי כנראה הדיון הכי אתיר תגובות שנתקלתי בו.
הדיון היה על משמעות הדת ואלוהות מישהו יודע מה קרה שם בדיוק??? אני קראתי את הפוסט שהיה ארוך וחידש לי מעט למרות שאני מאמין שהוא חשוב ואני גם לא ממש רחוק מהשקפת עולמו למרות שתמיד יש מצב שלא הייתי מרוכז וחלקים כאלה ואחרים לא נקלטו אצלי.
האמת שתגידו מה שתרצו על סניה אני אוהב לקרוא אצלו, לא הקורא הכי הדוק אבל בדרך כלל הוא מעניין אני די חושד שהוא עושה, או מנסה איזה ספין אז נראה מה יקרה אם יש למישהו מידע יהיה נחמד.
אולי סניה רוצה שהתלמידים והסטודנטים בינינו ישקעו בלימודים ולא יקראו אצלו לכו תדעו :P
אנו ילדי הדור המבוזבז, איננו יודעים לאן פנינו מועדות ורק לחשוב על זה משתק מרוב פחד.
מגיל קטן מכניסים אותנו למסגרות קודם גן ואז בית ספר ואז צבא וכאשר אנו חופשיים רובינו לא מכירים דרך אחרת.
חלק הולכים ללמוד או לעבוד העיקר להעסיק את עצמך במשהו לרוב תוך הדחקת השאלה מה אני רוצה להיות ומה אני רוצה לעשות.
אנחנו צואן ללא רועה שיכוון אותנו, כל רועה שמגיע מבזה את האנשים שהוא מוביל.
אנחנו דור בלי מנהיגים נערצים וזה טוב ורע
ללכת בצורה עיוורת אחרי מישהו זה מסוכן אבל אובדן התקווה שבחוסר ההנגה הוא ממוטט אך מכריח אותנו להיות אלה שלוקחים פיקוד על חיינו ורק אנו אחראים על מה שיצא מהם.
אנחנו דור של ילדים אבודים וניקח פרפרזה מFight club
אנחנו ילדי הסנדויץ' של ההיסטוריה, בלי מקום או מטרה.
אין לנו מלחמה גדולה. אין לנו שפל גדול. המלחמה הגדולה שלנו היא רוחנית... השפל הגדול שלנו הוא חיינו. כולנו גדלנו על הטלווזיה להאמין שיום אחד נהיה עשירים כוכבי קולנוע וזמרים, אבל אנחנו לא נהיה ולאט לאט אנו מכירים בזה ואנחנו מאוד מאוד מעוצבנים.
אני מתכנן לחזור לכתוב בקרוב להמשיך ולערוך מחדש את הסיפור שהתחלתי בבלוג לפני שנים ולהתחיל אחד חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: