RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2007
שרפים
יללה פילחה את הלילה הדומם.
בצער של חלומת מנופצים ותקוות נשכחות.
מרעידה את כנפי השרפים במרומים.
מורידה מעיניהם דמעות.
מקור היללה היא מדם, דם האדם.
תינוק זך שהתעורר לחלום בלהות.
סיוטים מחייו הקודמים נולדו איתו לחייו החדשים.
כפינקס המתעורר מתוך הלהבות
הוא קיבל הזדמנות שנייה לעמוד
יללה נוסת מפיו נשמעה
ומה שהיא בטאה לא היה סוד
יללה מטריפה המשדרת לעולם אימה
יללה של זאב קרבות זקן הרוצה רק לשרוד
צמרמורת עברה בכנפי השרפים
היללה הוציאה אותם מדעתם
לראות את התועבה לה הם אחראים
קמה להורגם
אמונתם עמדה להישבר לרסיסים
הם כבר התכוננו לסופם אך תקווה נותרה בליבם, שתמיד ניתן להשתנות ולראות דברים בעיינים שונות.
ואולי יימחלו להם פשעיהם כי מלב טהור וכוונות אצילות נבעה טעותם אך מבטחם נותר בתקווה, בתקווה להתחלה חדשה.
__________________________________________________________
שנה לועזית חדשה החלה והחלטתי לנסות לכתוב קטע סיפורתי, כי לא עשיתי זאת כבר זמן רב.(ייתכן שאני מעט חלוד)
אז נכון זו שנה חדשה ויש לי כמה החלטות לשנה זו, אני צריך קצת להתבגר ולהשתנות אבל בכללי אני די מרוצה, אז לחיי שנה חדשה התחלה חדשה ואין ספור אפשריות חדשות.
| |
כן טעיתי
גררתי חבר שלי ללכת איתי מכות לא התכוונתי אבל זה מה שקרה.
הוא ירד קצת על המוצא שלי וקיבלתי את זה בצחוק וסתם קצת הציק לי אבל לא לקחתי ללב ואז בסוף היום צחקתי עליו קצת והנושא גלש ללטינים, כי אריאל (הלטיני היה שם) אז צחקנו קצת על לטינים ואז הוא החבר העלה את זה שחברה שלו לטינית ושלא נגזים, אבל אז הגענו לזה שהיא ארגנטינית והתחלנו לצחוק על זה שארגנטינים הם לא לטינים (אין לי שום דבר נגדם, אני אפילו בקשר טוב עם כמה.
זה פשוט נושא שאני ואריאל צוחקים עליו, כי ארגנטינים הם יותר אשכנזים כאלה) צחקתי קצת על ארגנטיניים סתם כדי להכעיס אותו והוא התחיל להיכנס לפוזה שלא כדי לי להתעסק איתו. (אותי אישית זה הצחיק כי הוא לא ממש בכושר ואני כבר חודשים מתאמן בכושר קרבי והתפתחתי לא מעט)
וזו לא פעם ראשונה שהוא בא לי עם פוזה וגם לחברים שלי אבל לא התכוונתי לעשות כלום, הוא יזם את זה עם יציאה לא קשורה שהוא מטאליסט ושהוא עובר פוגו וכול מיני ואמר לי לבוא עליו אני לא ממש הבנתי מה הקטע אני לא זוכר איך זה התחיל בזה שהוא אמר לי לבוא עליו וסתם דחפתי אותו או שהו הוריד לי אגרוף ליד בכול מקרה זה נגמר בזה שהכנעתי אותו על הרצפה ולא נתתי לו לקום ואז הוא הפסיק להיאבק וגם אני לא עשיתי כלום כשהבנתי שהוא נרגע אז שיחררתי אותו. אחר כך הוא קם ובא שוב בפוזה אם זה כול מה שאני מסוגל ובגלל שאני לא עשיתי שום דבר אז גם הוא לא, אבל וויתרתי לו אני לא מחפש מכות ואני יודע שאני יכול לנצח אותו בכול רגע נתון, אפילו שהוא שוקל כ10 קילו יותר מימני ואנחנו בערך באותו גובה.
אני מקווה שזה יוריד לו את האף אחת ולתמיד כי הוא עלה לי על העצבים.
באמת לא הייתי בסדר כשעשיתי עם עצמי חשבון נפש אחר כך, לא הייתי צריך להעליב את חברה שלו אפילו שזו לא הייתה הכוונה שלי. (אני מכיר אותה קצת ואין לי שום דבר נגדה) אבל וזו לא הצדקה למעשיי, הוא עשה לי פעם את אותו הדבר ואני לא גררתי אותו ללכת איתי מכול בגלל זה.
אני לא בטוח אם אני צריך להתנצל בפניו, אבל אני בטוח שמה שעשיתי לא היה הכי נכון.
אבל התוצאה הייתה משהו שהייתי צריך לעשות מזמן, עוד שנה שעברה כשהוא העליב אותי בשיחה עם חבר טוב שלי מאחורי גבי.
כעיקרון הוא לא שווה את האנרגיה שלי ובהתחלה חשבתי שזה בכלל בצחוק אני לא יודע אם הוא היה רציני או לא, אני רק יודע שאני לא הייתי ואני שמח שכך המטרה שלי הייתה להכניע אותו ולא לפגוע בו, כי אני עדיין מגדיר אותו כ"חבר" אפילו אם לא קרוב.
כעיקרון על שאר הדברים שהוא עשה אולי לא סלחתי, אבל החלקתי והם לא ממש הציקו לי, אני רק מקווה שזה הפעם האחרונה שאני אצטרך לעשות משהו כזה כי בפעם הבאה אני אצטרך להפעיל יותר כוח.
ואני מודה אני טעיתי ומזה אני מקווה שלמדתי לקח ,אני חושב שכבר זה שאני מודע שטעיתי מעיד על התבגרות ושינוי מצידי, במצב הזה בשנה שעברה לא הייתי רואה את עצמי אשם בכלל.
אך למדתי מאז וכן גם אני טועה ולא מעט.
| |
עייף
אני עייף, כול כך עייף שאם אנוח לא אקום.
אני שותה קפה כדי לא להתעורר, להשאר במצב חצי ישן חצי עומד.
אני עושה את זה כבר זמן מה מאז סוף השביתה, ישן 5-6 שעות ביום קם מתלבש והולך נותן להליכה להוריד את קורי העכביש העוטפים את מוחי.
נכון נעלמתי להרבה זמן, המחשב שלי חזר מתיקון לפני כמה ימים.
לקראת סוף חנוכה יצאתי למסע של "אחריי", כושר קרבי ב3 ימים ישנתי כ2-3 שעות.
ביום שחזרתי הייתי בטוח שהשביתה תמשך בבית ספרי, הלכתי לישון בסביבות 3-4 בבוקר.
למוחרת העירו אותי אמרו לי שיש בית ספר.
דחפתי את הקלסר ולבשתי תלבושת, הגעתי באיחור של שעה אבל לפחות הגעתי. מאז לא ישנתי 8 שעות רצופות בלילה חוץ מאולי בשבת.
אני חושב שהלחץ של הלימודים עכשיו בלתי הגיוני, אבל כמו שאומרים בצבא זה מה שיש ועם זה ננצח.
חוץ מהלחץ הלימודי אני דווקא בסדר.
אני אוהב ללכת לאימונים של "אחריי", אפילו עם כול הזמן שהם גובים.
נשאר רק להסתדר עם הלימודים, זה בערך כול החיים שלי עכשיו בית ספר ואחריי.
אבל אני בטוח שבעוד חודש הלחץ יקטן או לפחות ככה אני מקווה.
אני שמח שניתקתי את מה שניתקתי וששמרתי על מה ששמרתי.
אני שקט ורגוע, אני יודע שאני עושה כמעט את כול מה שאני יכול.
אני שונא לבזבז זמן וזה שונה מאוד מהאופי הפאסיבי שהיה לי, הניגוד הזה תמיד היה קיים בי, אבל עכשיו הוא רק גובר ואני חושב שהרצון שלי לנצל כול רגע בלעשות משהו חשוב בדרך זו או אחרת מנצח וזה טוב אפילו שאני צריך להאבק בשינה.
אין לי הרבה מה להוסיף עכשיו, אבל אני בטוח שיהיה בקרוב אני מוסיף לפה תמונות מסדרת חנוכה של "אחריי" 2007.
יש לי בעיות אז אני נותן קישור לאתר עם התמונות מי שיזהה אותי כול הכבוד ואם לא אז לא נורא גם ככה לא יצאתי טוב בתמונות.
http://aharay.multiply.com/photos
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: