| 2/2008
שום דבר מיוחד תחושה כוללת
אין לי הרבה מה לחדש, חליתי בשפעת, אבל עכשיו אני כמעט בריא.
היום הלכתי והסתפרתי כי הגיע הזמן.
אני חושב שיש לי קרע בשריר הכנף השמאלי, נקווה שזה יעבור מהר.
זה פחות או יותר כל מה שיש לי לחדש, לא קרה הרבה מאז העידכון הקודם.
אני עייף מרגיש זקן ואני סך הכול בן 16 ומשהו אני כל כך עייף מהכל.
אני צריך זמן לעצמי אני מרגיש כל כך מודכא וחסר שמחה וללא סיבה מסוימת.
אני צריך משהו לפני שאני אהיה עייף מידי, אני סומך על עצמי וזה כבר משהו.
עוד מעט טיול שנתי נקווה שהוא יעבור טוב ושאני אהנה בו.
| |
הקיר
האם אני מאוכזב שזה כל מה שאני מסוגל לו, או שזה רק קשה לי כי אני בתחילת דרכי?
קשה לי יותר ממה שחשבתי שיהיה לי, אני מרגיש שאני ניצב מול קיר שבלתי אפשרי לתפס עליו, אז אני משאר שכל מה שנשאר לי זה לעבור דרכו.
אני לא צריך ניחומים, אני צריך פתרונות, אבל אני משאר שרק אני אוכל למצוא אותם לעצמי.
המצב הלימודי שלי בקנטים, אז אני אצטרך להקריב עוד קצת, כבר הקרבתי קצת הבריאות והדברים שעושים לי טוב מה עוד נשאר לי לתת.
אני חושב שאני די קרוב לשבירה, נשאר לי לקוות שהמחצית הבאה תהיה יותר קלה ולהתאמץ כמה שאני יכול למבחן ביום ראשון.
לא נשאר לי הרבה אבל למחצית הזאת יש גם חלק שני, נשאר לי רק לתת עוד דחיפה קטנה ולאסוף את עצמי מחדש, בשבועיים חופש שניתנו לי עד שהכול יתחיל מחדש.
והכי חשוב להשקיע במקצעות עם הבגרויות, כי תכלס כל השאר לא ממש חשוב.
| |
יום אחרי יום
בסופו של דבר אני ניצב לבד מול הקשיים, אבל נחמד שחברים עוזרים.
אני עייף לא ישנתי יותר מ4 שעות בלילה, כבר 3-4 ימים.
חלק מהלילות ישנתי 2-2.5 שעות, אני עייף, רצוץ לא ממש מרוצה, אולי כשאראה את התוצאות אני ארגיש יותר טוב.
נשאר לי רק לקוות, לצפות ולחכות.
יום חמישי בשבילי יהיה כמו כל יום אחר, אולי קצת יותר גרוע, בגלל הבוחן שצפוי לי, אבל לא משהו מיוחד.
האם יהיה לי האומץ לעשות את הצעד הראשון?
אני כל כך סחוט ,אבל אני מתחיל לחזור לעצמי.
פרשתי ממועצת תלמידים, זה נהיה מחופף כזה, יותר מידי אנשים לא רציניים.
אני מחכה, אני יודע שמתישהו זה יקרה, שאני אהיה המטרה ולא הקורבן.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: