WEREWOLF

שוב נעלמתי כנראה,  עשיתי די הרבה בזמן האחרון.

אני אחזור הכי אחורה שאני יכול.

יום חמישי לפני יום כיפור, כול מה שאני זוכר זה שבאתי מאוחר לבית ספר ושכחתי כמה דברים אז חזרתי לבית ספר אחריי הלימודים והגשתי את דף מעבר הכיתה ואת דו"ח הביודע שלי.

 סיכמתי עם עמית שיבוא אליי לפני הכושר קרבי, לקח לי קצת זמן להתארגן אז הודענו לשי המדריך שנאחר בכמה דקות הוא אמר בסדר.

אני ורבים כמוני עדיין החלמנו מאימון הים שקרה יומיים לפני.

בקיצור אנחנו מגיעים הוא קצת צוחק איתנו על האיחור ומתחיל להרצות הרבה אנשים חדשים הצטרפו, כנראה חלק פרשו אם מישהו פרש אז לא מישהו שאני מכיר.

ואז אחריי שהוא מספר לנו קצת יותר על "אחריי" ומה שהוא מצפה מאיתנו הוא שולח אותנו בריצה ליער חדרה לאזור די מרוחק עם אלונקות ושקי חול, הופתעתי הגוף שלי תפקד בלי בעיות כמעט, חוץ מהכתפיים שקצת פצעתי באימון הים.

 עכשיו אני בריא לגמרי ומחכה לאימון הים ביום שלישי.

 הכרתי כמה אנשים באותו יום וחיזקתי קשרים, אני ממש נהנה שם בעיקר עכשיו שאני לא מתאמן חולה.

 עזרתי לבת שהשתרכה מאחור כמו ששלומי וג'וחה עזרו לי באימון הראשון כשהייתי חולה מאוד, אבל אני אף פעם לא מוותר אני עושה כמה שאני יכול ועוד קצת.

 כול אחד צריך לדעת איפה הגבולות שלו ואני יודע די טוב איפה שלי בכול רגע נתון.

יש אוירה של אחווה ב"אחריי" אפילו עם אנשים חדשים.

 אתה יכול לגשת לכול אחד ולבקש כול דבר ולדבר בלי בעיות.

אם זה מים או עזרה יתנו לך בכיף, חברות נרקמות תוך שניות ומה שהכי טוב זה שסוף, סוף יש מסגרת שכול החברים שלי הולכים אליה כי אין לנו זמן שבו כולנו נפגשים, תמיד יש למישהו משהו עכשיו יש לנו את "אחריי".

שי גם אמר שהגיוס לא ניגמר הוא אמר שהם יתחילו לגייס מעוד בתי ספר (עם מוניטין רע אבל חפיף) אבל הכי קרע אותי שאחריי בתי הספר האלה, הוא נקב בשמות של שתי שכונות מה שאומר שמעמדם עוד יותר נמוך משל בתי הספר ההם.

 נחשו באיזה שכונות מדובר, איך לא פאר וסלע כמובן אני מסלע וזו באמת אחת השכונות הכי גרועות וקשות בחדרה וזה הרג אותי עכשיו בטח אנשים מפחדים ממני חחחחח כנראה לא אז חפיף.

בקיצור אני נכנס לכושר עכשיו ואני מרגיש מעולה בעיקר אחריי יום כיפור עצמו.

את יום כיפור לא עשיתי עם המשפחה שלי עשיתי עם עמית ואריאל אצל בת דודה של עמית שהיא בקשר ממש טוב איתנו, אחת הידידות הכי טובות שלי אם לא הכי טובה.

 זה היה די מפתיע היא הזמינה אותנו ערב קודם ולא רק היא, גם אימא שלה אז לא יכולנו לסרב גם ככה רבתי עם המשפחה שלי ביום שישי כי הם מתחילים להתנהג בטמטום ולאחותי יש פיצול היא כול הזמן תומכת במישהו אחר.

 בקיצור לא משנה אני שמח שלא חגגתי איתם, הם התחילו לעלות לי על העצבים אז הלכנו ברגל לאליכין.

 המשפחה המורחבת של עמית היא יותר משפחה בשבילי מהמשפחה המורחבת שלי שלא עושה ממש הרבה או בכלל בשבילי.

אמא של מור, יוטי, היא כמו דודה בשבילי עכשיו.

היא הכינה לנו ארוחה מפסקת מעולה ואז כול יום כיפור עשינו שטויות והיא (יוטי) עשתה לי מסז' בכפות הרגליים ושיחררה לי אותם אין לכם מושג כמה זמן הם היו תפוסות ואיזה צלילים הן עשו.

 זה נשמע כאילו הן הולכת להתפרק או שמשהו נשבר שם בפנים אבל עכשיו הכול בסדר גם הכתפיים אני כמו חדש.

 העברנו את הצום בקלילות עשינו שטיות ונהנו ולשכנים של מור יש כלב האסקי מדהים אני מת על האסקי כלבים יפים ועם אופי ואחריי הצום טחנו ממתקים ומלא אוכל והמון בשר יש להם מלא אוכל בבית.

באמת בכמויות מטרופות, אני מופתע שמור בתת משקל זה לא הגיוני, יש לי עדיין כרס שמחה מאתמול וגם היום אכלתי מלא וסוף סוף יש לי שוב אוכל טעים בבית והתחלתי לעשות דברים בסיסים בשביל עצמי.

 אז מסתדרים ובדרך חזרה אבא של עמית פיני אסף אותנו והיה ממש נחמד, זה מפתיע אני עוד עלול לחזור לאהוב את פיני, אפילו שהוא מנסה לדרוס אותנו מדי פעם חח.

 וחזרתי לשמוע מטאל "בצפר" להקה ממש טובה, כיף לחזור לשמוע את השירים שלהם.

 גם היה לי זמן לחשוב על הסיפור ושיפרתי קצת את עלילת ההמשך וחשבתי על עוד סיפור שקברתי שאולי אני אחיה ברעיונות חדשים, אבל קודם נסיים את מה שהתחלתי המשך צפוי בקרוב.

 אז זה פחות או יותר מה שעבר עליי הגשתי את דף המעבר אני מקווה שיאשרו לי מעבר לכיתה אחרת ,נראה עכשיו בסוכות יש לי מלא חומר להשלים באסה אני בקושי אחגוג אבל ב27 יש אירוע של אחריי אז יש למה לצפות ובחנוכה נהיה כבר מספיק סוסים ששי יוכל להתגאות בנו.

זה כנראה יהיה הפוסט השמח האחרון לתקופה הקרובה או שמשהו קליל כזה ייכתב תקופה קשה ועמוסה מתקרבת אין מה לעשות רק לעבור אותה.

אז כן יש לי כמה החלטות לשנה החדשה וזה קצת יותר מ5 בדיוק פי 2.

1)להשקיע המון בלמודים כי תכלס אין לי ברירה.

2)להשקיע המון באימונים וב"אחריי" שבעצם אם אני משקיע ב"אחריי", אני משקיע באימונים.

3)לשנות קצת את ההתנהגות שלי, אבל אל תצפו להרבה.

4)להמשיך את הסיפור שהתחלתי לכתוב עד הסוף, גם אם זה יהיה סוף מר

ולהמשיך לכתוב בכללי.

5)לשפר את יכולת הציור המינימאלית שלי =/.

6)לעבוד במשך השנה ולחסוך קצת כסף כול עוד זה לא פוגע בלימודים.

7)לעלות למשקל של 60 קילו לפחות עד סוף השנה.

8)להיות בן טוב יותר להורים שלי.

9)להיות מסודר ומאורגן.

10)וכמו שהבטחתי הרבה ללמוד לבשל ^_^

יהיה פוסט ניפרד על ארוחת החג והחג עצמו היום או מחר אם מישהו מעוניין.

אז נשאר לי לאחל לכם רק שנה מתוקה ומעולה ^_^.

אז הבטחתי פוסט נפרד לדברים שרציתי לספר אז אני מקיים.

קיבלתי את האנגלית מואץ ואת 7 יחידות אנגלית שרציתי.

 אני עדיין רוצה לעבור כיתה נראה.

הגעתי להסדר אוכל עם ההורים שלי, מעכשיו אני מאכיל את עצמי

וכמו שאני רוצה אז נשאר לי ללמוד לבשל משהו שבכול מקרה רציתי לעשות.

אני רוצה לעבור כיתה כי המערכת שלי הורגת אותי והיא מלאה בדברים של הפרויקט, שאני לא ממש צריך.  אני רוצה להמשיך לעבוד, קיבלתי משכורת ראשונה הסכום די עלוב אבל עבדתי רק פעם אחת אז בסדר…

העמסתי על עצמי יותר מידי וזו רק התחלת השנה, נראה איך אני אסתדר בהמשך מקסימום נוותר על כמה דברים.

לפחות אני יכול עדיין לכתוב מדי פעם, אני מקווה שאני אמצע זמן לזה גם בהמשך.

כמו שחלקכם יודעים אני הולך למין תנועת נוער של כושר קרבי.

 האימונים שם אכזריים וזו רק ההתחלה והם באמת נתנו לנו אימונים קלים יחסית למה שהולך שם.

הידיים שלי מלאות חתכים מזחילה על אדמה קשה מלאת אבנים ביער חדרה.

 כול שנייה במהלך האימון אתה רוצה לעזוב ולא לחזור יותר אתה מרגיש כמו אידיוט שנרשמת ואתה רק רוצה שהכאב והסבל רק יגמרו, אבל בסוף האימון מרוח לך חיוך על הפנים.

 אתה מתגבש עם אנשים נוספים שלא הכרתה לפני ואתה פשוט שמח ש-שרדתה עוד אימון אז כואב לך בכול מקום והגוף שלך מתפרק ואתה יודע שאפילו אחריי כול המתיחות אתה תרגיש עוד יותר גרוע ביום למחרת, אבל אתה רק מחכה לאימון הבא.

ושנה טובה לכולם.

והאימון הבא שלי ביום חמישי ^_^.

נסעתי היום עם ההורים שלי לנתניה לקנות נעליים חדשות לאימונים, כי הסוליה של האולסטר לא הדבר הכי טוב לזה.

 התפשרתי על נעלי סקטור זה לא אידיאלי, אבל הסוליה של הנעליים שקניתי יותר עבה וקשה, אבל עדיין לא נראה לי  שזה הדבר הכי טוב לסוג האימונים שאנחנו עוברים שם.

ואני חושב על האפשרות של לעשות שנת שירות בצבא.