למרות שבתקופה הזאת אני לא בדיוק יודע מה זה אומר...
יש פחות או יותר מלחמה בעזה הדבר היחיד שמונע מאיתנו לקרוא לזה מלחמה היא שעזה לא מדינה.
אני, אני לא חלק משוחרר טרי ומיותר.
קיבלתי פטור ממילואים עם השחרור, גם השירות הסדיר שלי היה מיותר לגמרי וגם לזה נגיע.
למזלי החברים הקרובים שלי מיותרים כמוני או בחו"ל ולא יכולים להתייצב לצו 8 וזה נורא אנוכי מצידי אבל תודה לאל.
לצערי זה לא מנת חלקם של 20 ומשהו מאחינו אני כבר לא הכי עוקב אחריי מניין ההורגים כבר לא כאן.
אני מרוצה מהעבודה שהם עושים, כשביבי הציע הפסקת אש בסוף השבוע הראשון הרגשתי שלמדינה כזאת עם מנהיגים כאלה מגיע שירו עלינו טילים.
אנחנו קובעים את העתיד שלנו והטמטום של מנהיגינו יגרום לסבב נוסף עוד כמה חודשים, שנה או שנתיים.
אבל אני לא אוהב לדבר כל כך על פוליטיקה ואולי אני לא מבין מספיק.
ורק בתחקירים לאחר המבצע נדע אם היו כשלים כאלה או אחרים בביצוע.
אני רק מקווה שהמחיר שהבחורים שילמו המחיר הגבוה ביותר שניתן לשלם לא היה לחינם שיעשו בו שימוש למשהו אמיתי ולא להחזיר את הסטטוס קוו בעמדה אפילו קצת פחות טובה לנו תמורות הבטחות סיוע שקר כלשהו מהאמריקאים.
אז עשיתי קצת הסברה לידידות פולניות שדיברו איתי מאז תחילת המבצע ובזה החלק שלי נגמר פחות או יותר.
אני לא קשור, אז מה נותר לי לעשות חוץ מלחזור לשגרה אצלי זה אפילו לא קשה כאן בחדרה הטילים לא ממהרים ליפול.
אני נמצא בסוג של בועה ומרגיש מנותק וזה מעציב אותי בדרכו.
אז אני עושה עכשיו מה שכל חייל משוחרר מנסה לעשות לחזור ליציבות בחיים האזרחיים עם הבערך אפס כישורים שהצבא העניק לי.
אז אני עובד עכשיו בשמירה עושה כושר ולומד לתאוריה (הישנה שלי פגע תוקף וכבר הגיע הזמן מזמן שאני אסיים עם הרישיון)
ובכל הנסיון הזה של לחזור לשגרה אני רוצה לחזור לכתוב, על הכל רק לכתוב אז ננסה שוב ואני יודע שזו לא התחלתה מזהירה אבל
אימונים יוצרים משלמות.
נתראה בקרוב אני מבטיח ואקיים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: