מתגעגעת לימים שחלפו כבר מזמן, ולא מבינה אפילו למה.
כנראה שככה תמיד הייתי, וככה תמיד אשאר- רוצה את מה שלא יכולה לקבל.
מצחיק כמה שזה נכון.. אחרי מספיק זמן, נשארים רק הזכרונות הטובים..
טוב לי.. אני לא אכחיש. כ"כ טוב לי איתו, עם הכל. הוא מושלם.. כל מה שבחורה יכולה לרצות.
חכם, רגיש ומתחשב.. חמוד בצורה לא נתפסת.. אבל בכל זאת משהו חסר.
ואני שונאת את העובדה שזה נשמע כאילו אני מתלוננת, כי אני לא. להפך.
אבל אחרי הכל, זה הבלוג שלי. ככה שמותר לי.
אולי אני פשוט מאושרת, ולא רגילה לזה.. מי יודע.
הוא סובב לי את הראש לגמרי.. בזמן האחרון גם ככה היה לי משעמם מדי, והלימודים היו החלק המרכזי בחיי. [אוקי.. לא קניתם את זה, הא? :P] אבל הוא הפך להיות הסיבה שבגללה אני פוקחת עיניים כל בוקר, ואני לא בטוחה אם זה כ"כ טוב.. אולי באמת כדאי שאני אפסיק לחשוב על זה.
"לתת לדברים לזרום בדרך הטבעית".. נראה איך זה יילך.
בחוץ חם.. כ"כ חם. אני עוד זוכרת איך לפני קצת יותר משבועיים אני ושחר קפצנו לנו בגשם [סליחה- אני קפצתי.. הוא סתם נדחף P:] ואמא שלי אמרה לי "תהני לך.. זה בטח יהיה הגשם האחרון" [כמו שהיא אומרת אחרי כל גשם מתחילת מרץ...].
אני מקווה שנזכה לעוד כאלה בזמן הקרוב.. מזג האויר עכשיו פשוט גועל =\
וול, עד כאן להיום..
שלכם, קארין..
שתגנוב מחר לאבא את המצלמה, כי היא תפסה את עצמה מסתכלת על דברים וחושבת "הו.. זאת בטח תהיה תמונה טובה.." יותר מדי בזמן האחרון.. -מרגישה מוזר-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
miss precious