למרות מה שאחרים אולי יגידו, אני חושבת שזה דווקא נורמלי שרק המחשבה על אנשים מסויימים

תגרום לך לחייך, גם בלי שממש תאהב אותם במלוא מובן המילה. הרי נכון שבסופו של דבר

המטרה הסופית עבור כולנו (ותפסיקו להכחיש, זה כבר פאתטי.) היא האהבה הידועה לכל,

אבל בינתיים, הדרך רצופה באהבות מכל הסוגים. אהבות של ידידים, אהבות של חברות..

ואני לא חושבת שיש אדם שהוא שלם בלי לפחות אחת כזו. לעיתים אנו נאלצים 'להסתפק' ברק אחת,

אך אין דבר. הרי מדובר באהבה, והיא, מספיקה לחיים שלמים.

המסר הסופי הוא די פשוט- תאהבו.

זה אולי לא תמיד גן עדן, אבל זה שווה את זה.

שלכם באהבה,

קארין.