-"תמיד תהיתי איך את נשמעת כשמישהו מרגיז אותך ואכן מצליח להגיע אלייך.."
זה היה תורי להתפרק מול העיניים שלך.. עייפה מכל ההצגות ומכל החומות, הרשתי לעצמי להטיח
בך את כל זעמי על ה24 השעות האחרונות. הזכרת לי אותו כל כך, בצורה מכעיסה להחריד.
ההערות הציניות הקטנות שמתגלגלות לך על הלשון, המבט הכנוע-אך-מתגרה. ידעת בדיוק מה אני
רוצה ואיך אני רוצה את זה, ולעולם לא חשבתי שתשתמש בזה נגדי. ואני חייבת להודות, אין עלינו.
לא פעם השתעשענו כשדיברנו על היכולת המדהימה הזו שלנו להתגבר מהר כל כך על ריבים..
כאילו שהם לא באמת משנים כלום, כי הקשר שלנו.. הקשר שלנו הוא מעל ומעבר לכל ריב.
מעל ומעבר לכל מילה רעה. תוך דקות ספורות גילגלנו את השיחה למחוזות אחרים. בוחנים את השטח
מעט, ולאחר שהוא מסתבר כיציב קופצים על ההזדמנות. על מה לא דיברנו בשעתיים האלה?
זו הייתה השיחה המשמעותית ביותר שהייתה לנו בחודשים האחרונים. הפעם הראשונה שבה דיברנו
'עלינו' בתור אחד, ולא 'עליך' ו'עליי'. דיברנו על הקשר המיוחד הזה שלנו והתפעלנו ממנו יחד,
ממש כאילו אנחנו מסתכלים מהצד ומקנאים. זה הרגיש נהדר, לראות שמה שיש לי בידיים זוכה
לאותה ההערכה מהאדם שחולק זאת איתי.
אם הייתי תמימה יותר, הייתי קוראת לזה אהבה.
-את יודעת, חלמתי עליך אתמול..
-ומה חלמת?
-לא משהו מיוחד...
-בכית על הכתף שלי ונישקתי אותך.
-הייתי טובה לפחות?
-יותר מדי, לעזאזל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
miss precious