זה כייף, מה? לתת לעצמנו ליפול למלכודות של השני.
אתה יודע סוויטי, אני יכולה לצטט את כל השיחות שלנו, ולעיתים זה מרגיש כאילו אין מקום
גדול דיו שיכיל את כל האושר הרצוף שמוצא את דרכו אליי בכל פעם שאנחנו מדברים.
עד היום לא מצאתי שיחה שלנו שאינה גורמת לי לחייך ולפחד מעט, אולי בגלל הנושאים
המפוקפקים שתמיד מוצאים את דרכם אל בין שורותינו. אני יכולה להעתיק את כל המילים
הללו עם כל המשמעות שאנו זורקים בין השורות, לתלות אותן על כל 4 קירות חדרי,
ולהביט בהן בכל ערב לפני שאני נכנסת למיטה. אני יכולה להציג בריש גלי את כל מה שאני
אוהבת בך ובקשר הזה שלנו, החמקמק הזה, ולהיות גאה ושלמה עם כל מילה שאי פעם
תצא לי מהפה בנושא. אני יכולה להרגיש האדם החשוב בעולם רק מעצם העובדה שאתה קיים,
שמה שיש בינינו קיים, שכל כך ייכאב לך לאבד אותי כפי שאתה נוהג לטעון מדי פעם,
כשאתה חושב שאני לא צלולה מספיק בכדי לזכור את זה למחרת.
אני יכולה לשכב מצונפת בזרועותייך לנצח, אבל גם הנצח קצר מדי.
בקפיצה דרמטית למדי-
אני רעה בזמן האחרון, ורק עכשיו באמת שמתי לב לכך.
ולחשוב שפעם נהגתי לטעון שאני האדם הנחמד ביותר בעולם..
קצת התקלקלתי על הדרך, מה?. קוראים לזה להתבגר, טיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
miss precious