-אני לא אומר לך שום דבר סתם.
-אני יודעת..
-אני אוהב אותך.

לקח לנו חצי שנה להגיע למצב בו אתה מקנא בכל גבר שאי פעם נגע בי,
ואני מעקמת את האף טיפה כשאתה מספר על בחורות אחרות.
וזה לא שההתחלה הייתה על רגל שמאל או שהאמצע לא היה הכל,
זה פשוט ששום דבר אף פעם לא היה מספיק, ורק עכשיו, כשאתה מקנא
ואני מצחקקת, זה מרגיש כאילו הסיפור שלנו בעצם רק מתחיל.

זוכרים את הפרולוג?
אני חושבת ש(סוף כל סוף) הגיע הזמן להתחיל את הספר עצמו.

שלכם, לפחות עד לגשם הבא,
קארין.