וזה בלתי נסבל, כי אני כבר לא בטוחה מה תפס אותי לא מוכנה,
החורף או אתה.

זה לא הולך ככה. אין סוויטי בלי פרשס ואין פרשס בלי סוויטי.

ואם אין אני, אז אין אתה. ואם אין אתה, אז אין אני.

אז חלאס עם המשחקים. אנחנו טובים מדי בשביל זה.

אני כל כך אוהבת את הרגעים בהם אתה חוזר אל זרועותיי.
לפעמים אנחנו צריכים 'הפסקה', כדי לעכל. הנה, חזרת.

וזה מרגיש כאילו לא עזבת אותן כלל וכלל, עם הקלות הזו

שבה אתה מתמקם בהן.

איזה פאתטי זה אנשים שחיים מקשר לקשר, מאהבה לאהבה,
ולא יודעים מה לעשות עם עצמם כשהם לבד.

כשתלך, אני יודעת בדיוק מה לעשות עם עצמי. האקדח כבר טעון אפילו.