- אז.. ברוגז?
- כבר לא.. פשוט.. הפסקה.
-  כן, אתה נוטה לקחת אותן כשאני מתחילה לאיים עליך..

   אז, התאוששת?
- אני לא צריך להתאושש מכלום.
- אם כך לשם מה נחוצה לך הפסקה?
- כי בא לי.

אני לא מתעצבנת רק כי איפשהו, עמוק עמוק,

אני בטוחה שהשטויות האלה שאנחנו כל כך אוהבים לריב עליהן תכף

יגמרו והכל יחזור לקדמותו. בעצם, 'קדמותו' כבר לא קוסם לי. הכל יהפוך לטוב יותר.

אני רגועה כל כך לגביך.. נותנת לראש שלך לכאוב ולשפתיים שלי להתעקל

לחיוך קטן ומתנשא. אמרתי את שלי, למרות שבשלב מסויים נשכתי את הלשון

חזק-חזק כדי לא להגיד דברים שאני עוד אצטער עליהם. שתקת.

תמיד לוקחות לך כמה שעות כדי לעכל אותי ולחזור ולהכות חזרה. מילא.

אני זריזה מספיק בכדי לתפוס את האגרופים שלך בעודם באויר ולהרגיע

את הוריד הבולט במצח שלך. בד"כ.

בכלל לא טוב.