"אני כל כך אוהבת אותך.."
אני לוחשת באוזנך בעודי מלטפת את החזה החשוף שלך בקצות אצבעותיי
ורואה אותך מתפתל מעונג. אתה מחייך ועוצם עיניים, מחכה לצעד הבא שלי.
אני מחליטה לא לוותר לך מוקדם כל כך הפעם, ומעבירה אצבע ארוכה
על הגומה הקטנה שנוצרת לעיתים בזוית פיך כשאתה מרוצה. אתה פותח
אותו ונושק לי על היד, ואני מגחכת מעט למראה קווצת השיער שנשמטת לה
אל המצח שלך בילדותיות. בבת אחת אתה נדרך, ממלמל כאילו לעצמך "בואי הנה"
ומושך את היד עליה אני נשענת. אני נופלת ברכות על החזה שלך ושנינו צוחקים
שניות ארוכות. אתה כל כך סקסי כשאתה חושב שאתה בשליטה..

"אני כל כך אוהב אותך.."
את מחייכת אליי את החיוך הממזרי הזה שלך שלמדתי להכיר ולזהות במיומנות
ומהדקת את אחיזתך סביב מותניי בעוד אני מתרומם טיפה ונושק לך על המצח.
לא האמנתי שתבואי היום, וזה עושה לי כל כך טוב להסתכל עלייך עכשיו, כשאת
חצי עירומה, חצי עליי, חצי שלי. זה כמעט ולא מרגיש אמיתי ואני משפשף את עיניי,

ואת עדיין כאן. את מרשה לעצמך לעצום עיניים ולהניח את ראשך ברכות על החזה
החשוף שלי, בעוד ידיי נודדות מגבך אל מתחת לקצה הג'ינס שלך. אני שוב מבחין

בחיוך שנמתח לו על שפתייך בעוד עינייך עדיין עצומות ואת מצקצקת בלשון.
בתגובה אני מעלה את ידיי חזרה אל גבך בחיוך כנוע ומגלגל עיניים.
בחיי, את כל כך סקסית כשאת חושבת שאת בשליטה..

אם יש אהבה בעולם, ככה היא חייבת להרגיש.
חלומות בהקיץ זה אכזרי.

"היי, על מה את חושבת?"
"עלינו."
הפשטות שבה אני מבטאת את המילים הצליחה להמם אותך לכמה רגעים.
כמה רגעים בהם אתה לא מסוגל להחליט אם עלייך לחייך ברכות או לקחת את

הרגליים שלך ולברוח מפניי כמה שיותר מהר.
"אה.."
אתה מחזיר את עינייך אל הכביש והדממה חוזרת לעטוף אותנו.
אני מסתכלת מבעד למשקפיי השמש הגדולות שלי על גבעות החול הזהובות שלאט
לאט נצבעות ירוק עמוק יותר ויותר ככל שאנו מתקדמים צפונה.
עדיין קצת קשה לי לעכל אותך בחיים שלי, עכשיו משהשתלטת עליהם סופית.
אני מנצלת את הדקות הארוכות בהן המבט שלך תקוע במכונית שלפנינו או בזו
שעקפנו כרגע בכדי להגניב אליך עוד מבט, לסרוק את תווי פניך ולחרוט אותם
כמה שיותר טוב בזכרוני. ממש כאילו אתה הולך להיעלם לי בכל רגע.
בפעם הראשונה שהצעת לי, לא באמת חשבתי שיגיע היום בו אני אהיה במכונית איתך,
בדרך לסופשבוע חלומי שכזה בצפון. זה נשמע לי כל כך מלאכותי ולא מציאותי, כמו דברים
שקורים בסרטים או פשוט אצל אנשים אחרים, אבל אף פעם לא אצלי. עכשיו כשאני
מסתכלת על זה, אין דבר פשוט יותר. פשוט אני ואתה, הכביש, השמש שמאיימת להיעלם
באופק בכל רגע, וכל המתח הזה באויר שאנחנו פשוט חיים בשבילו.
ואין דבר פשוט יותר.

זה כייף, מה? לתת לעצמנו ליפול למלכודות של השני.
אתה יודע סוויטי, אני יכולה לצטט את כל השיחות שלנו, ולעיתים זה מרגיש כאילו אין מקום

גדול דיו שיכיל את כל האושר הרצוף שמוצא את דרכו אליי בכל פעם שאנחנו מדברים.
עד היום לא מצאתי שיחה שלנו שאינה גורמת לי לחייך ולפחד מעט, אולי בגלל הנושאים

המפוקפקים שתמיד מוצאים את דרכם אל בין שורותינו. אני יכולה להעתיק את כל המילים

הללו עם כל המשמעות שאנו זורקים בין השורות, לתלות אותן על כל 4 קירות חדרי,

ולהביט בהן בכל ערב לפני שאני נכנסת למיטה. אני יכולה להציג בריש גלי את כל מה שאני

אוהבת בך ובקשר הזה שלנו, החמקמק הזה, ולהיות גאה ושלמה עם כל מילה שאי פעם

תצא לי מהפה בנושא. אני יכולה להרגיש האדם החשוב בעולם רק מעצם העובדה שאתה קיים,

שמה שיש בינינו קיים, שכל כך ייכאב לך לאבד אותי כפי שאתה נוהג לטעון מדי פעם,
כשאתה חושב שאני לא צלולה מספיק בכדי לזכור את זה למחרת.

אני יכולה לשכב מצונפת בזרועותייך לנצח, אבל גם הנצח קצר מדי.

בקפיצה דרמטית למדי-
אני רעה בזמן האחרון, ורק עכשיו באמת שמתי לב לכך.
ולחשוב שפעם נהגתי לטעון שאני האדם הנחמד ביותר בעולם.. 

קצת התקלקלתי על הדרך, מה?. קוראים לזה להתבגר, טיפשה.