פעם היה ילד שקפץ מקומה שנייה,
ישירות אל האספלט הקר
פעם הגיעה לשם משאית כיבוי אש,
בשביל לנקות את כל מה שנשפך,
אתם יודעים.
התיזו הרבה מים ופעם הייתה לי גם כלבה,
וכשהגעתי איתה למקום היא ליקקה מהמדרכה
סתם, כי היא הייתה צמאה
וחברה שלי, שהייתה כמוני רק בת 7,
משכה אותה ואמרה "לא! מה את עושה?!
זה הדם שלו, טיפשה".
פעם המים הצליחו לנקות קצת,
אבל נשאר כתם גדול וכהה באמצע
פעם החברים חרטו את השם שלו על אבן שהייתה על הגדר,
ליד מקום הנחיתה
פעם הייתי נזכרת בו בכל פעם שראיתי את החריטה בשחור,
ואת הכתם הכהה על המדרכה
ועכשיו למרות שכבר לא נשאר כמעט כלום,
אני עדיין זוכרת.
פעם היה בלאגן, והרבה אמהות צעקו,
ואולי זו הייתה רק אמא שלו.

פעם דברים כאלה היו רחוקים ממני.
ועכשיו כבר לא.

-

אני לא חושבת שהבנתם. זה באמת קרה, אי שם ב1997, בהמשך הרחוב שלי.

היה לי הכי כייף בעולם אתמול {רוב הזמן} מיותר מדי סיבות,

שאם אני אציין אותן, זה רק יפחית מהעוצמה.

אז נשאיר את זה ככה. (:

ראיתיאתדניסראיתיאתדניס!

והכותרת? לא חד משמעית.

"קארין,
אני חושב שטוב להם שם. את יודעת, למעלה.
כי מה, את באמת חושבת שהם נהנו בקרבות?
נהנו להילחם?
אני חושב שהם מעדיפים את זה ככה..
הם מעדיפים לנוח שם למעלה, במקום להתעייף
משנאת חינם איתנו כאן למטה.."

אחי הקטן, רק בן 9 אבל כבר יכול לנהל את העולם כולו טוב יותר מאיתנו.

-