-אני חושב שבנקודה מסויימת בשבוע האחרון ציפיתי ממך ליותר מדי..
-אבל זה בסדר..
-מצחיק, זה בדיוק מה שאני אמרתי לעצמי היום, לגביי ולגבי הציפיות שלי ממך
-זה יפה שאנחנו עושים את אותן השטויות באותו הזמן..
-גם אני לא עמדתי בציפיות שלך?
-לא, לא ממש..
-אבל זה בסדר.

חוזרים לשיגרה. אתה מתקרב, אני בורחת. אתה בורח, אני מזעיפה פנים ומתמרמרת.

כמו זוג ילדים קטנים בארגז החול הגדול של החיים.

אני מתחילה קצת להישבר, מעניין אם שמת לב. השבוע האחרון איתך שחק אותי לחלוטין.
המילים שלך סודקות אותי לאט לאט, עושות את דרכן בתוכי עד שהן הולמות בי בכל כוחן.
וכבר נמאס לי להיות חזקה בשבילך, או בעצם בשבילי. כן, זה קורה. מה שתמיד טענו
שיהיה הסוף.
עוד מעט אני אקח אותך ממש קשה, וכל מבט שלך נורא יכאב לי ויצרוב בעורפי כמו
כל תירוץ שיתגלגל לך על הלשון. ואז תוסיף עם חיוך מלא ביטחון ומהול בקצת עצב גם אותי
לרזומה, יחד עם כל המיסכנות האחרות. ומתחת לשם שלי תשרבט בכתב ידך החד והקטן,
"ההיא שחשבה שמגיע לה".

זה כייף, מה? לתת לעצמנו ליפול למלכודות של השני.
אתה יודע סוויטי, אני יכולה לצטט את כל השיחות שלנו, ולעיתים זה מרגיש כאילו אין מקום

גדול דיו שיכיל את כל האושר הרצוף שמוצא את דרכו אליי בכל פעם שאנחנו מדברים.
עד היום לא מצאתי שיחה שלנו שאינה גורמת לי לחייך ולפחד מעט, אולי בגלל הנושאים

המפוקפקים שתמיד מוצאים את דרכם אל בין שורותינו. אני יכולה להעתיק את כל המילים

הללו עם כל המשמעות שאנו זורקים בין השורות, לתלות אותן על כל 4 קירות חדרי,

ולהביט בהן בכל ערב לפני שאני נכנסת למיטה. אני יכולה להציג בריש גלי את כל מה שאני

אוהבת בך ובקשר הזה שלנו, החמקמק הזה, ולהיות גאה ושלמה עם כל מילה שאי פעם

תצא לי מהפה בנושא. אני יכולה להרגיש האדם החשוב בעולם רק מעצם העובדה שאתה קיים,

שמה שיש בינינו קיים, שכל כך ייכאב לך לאבד אותי כפי שאתה נוהג לטעון מדי פעם,
כשאתה חושב שאני לא צלולה מספיק בכדי לזכור את זה למחרת.

אני יכולה לשכב מצונפת בזרועותייך לנצח, אבל גם הנצח קצר מדי.

בקפיצה דרמטית למדי-
אני רעה בזמן האחרון, ורק עכשיו באמת שמתי לב לכך.
ולחשוב שפעם נהגתי לטעון שאני האדם הנחמד ביותר בעולם.. 

קצת התקלקלתי על הדרך, מה?. קוראים לזה להתבגר, טיפשה.

-"אני חושב שהוא טועה כשהוא אומר שאתן דומות.
היא נראית לי רכרוכית מדי, נקישה מלטפת בכמה נקודות, והיא מתפוררת."
-"ומצד שני, גם אני לא רחוקה משם..?"
-"את הכי רחוק שאפשר פרשס..
בשביל לפורר אותך, אני צריך פאקינג ג'ק האמר
וגם זה לא יעזור
כי תדרסי אותי עם בולדוזר."

סיכום כל-מה-שאי-פעם-חשבתם-עליי-אבל-לא-רציתם-להטיח-בפניי על רגל אחת, בצורה די משעשעת.
זה הרבה יותר מקסים כשאני שוכבת על הבטן עם הראש שעון על החזה שלו, הוא מלטף את גבי

ואנחנו צוחקים מהבדיחות הקטנות האלה שלו שאני אוהבת, כמובן. אבל אני לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים.
זה נראה לי חמוד שאתה חושב שאני כזאת חזקה, במיוחד לאור העובדה שלעיתים אני כל כך מתאמצת כדי להיראות כך.