| 1/2012
גירושים
אשקר אם אגיד שהכל היה מושלם. לא היה מושלם. גם לא אמור להיות מושלם, מי שמחפש מושלם דינו להיות מאוכזב, אין מושלם בחיים.
אבל היה טוב, באמת שהיה טוב.
היו לנו ריבים פה ושם, יותר וויכוחים מאשר ריבים, זה נשאר בגדר הוויכוח כל עוד אף אחד לא נעלב, רק כשנעלבים זה ריב. וויכוח מנהלים עם הפה והמוח, ריב מנהלים עם הלב והביצים. זה בדיוק ההבדל.
היא אהבה שהבית נקי, שהכל מסודר טיפ-טופ, אני לא אהבתי את ההרגשה שאני חי במוזיאון, "בית מבולגן זה בית שחיים בו" אמרתי לה, קצת בלאגן בא לי בטוב, שיחכו הכלים בכיור מצדי, כל זמן שהם לא מחכים על השולחן בסלון. דיברנו על כמו מבוגרים וסגרנו עסקה, היא טיפלה בכלים במהלך השבוע ואני ניקיתי את הבית נקיון יסודי בימי שישי. הייתי שם מוזיקה חזקה ושוטף את הבית תוך כדי ריקוד, לשנינו היה טוב ככה.
אני אהבתי שהיא מביאה לי את האוכל לשולחן, היא שנאה לפנות את הצלחות לכיור אחרי האוכל, דיברנו על זה כמו מבוגרים, סגרנו עסקה, היא תמיד מביאה את האוכל ואני תמיד מפנה את השולחן, כל אחד מרגיש כמו מלך בתורו. לשנינו היה טוב ככה.
הייתה נכונות לבוא לקראת, היה רצון להשלים, זה הדבר הראשון שאיבדנו.
בסטנד אפ האדיר של לואיס סי.קיי. הוא מדבר על הגירושים שלו, הוא אומר שם משהו מאד נכון "אין נישואים מאושרים שנגמרים בגירושים, לא יכול להיות שהכל טוב, כשבנאדם אומר לך שהוא התגרש תשמח בשבילו, גירושים הם דבר משמח, הם פתרון טוב למצב רע, אם היה עדיף לבנאדם להישאר נשוי הוא לא היה מתגרש, אם התגרש סימן שעדיף לו ככה".
אני מנסה להסביר את זה לאנשים, אנשים עצובים בשבילי כל הזמן, מנסה להסביר להם שיפסיקו.
אי אפשר להסביר את זה במשפט, כדי להסביר למה התגרשנו צריך לספר את כל סיפור השנה האחרונה, אבל אין לנו זמן ופנאי לזה.
אני יכול להאשים את ההורים שלי, את המצב הכלכלי, את הרגלי השינה ההפוכים שלנו, את העובדה שהיא עבדה בבקרים וישנה בערבים ואני ההיפך, אני יכול להאשים עשרות דברים אחרים וכל פעם אהיה צודק לגמרי, כי דברים כאלה אף פעם לא מגיעים מגורם אחד, מדובר בקונספירציה, עשרות דברים קטנים משתפים פעולה, כל אחד מהם הוא מכה קטנה בבניין שבנינו, כל אחד מהם סודק את האמון, את השקט, את הרצון להשלים. כל אחד הוא אור קטן וביחד שריפה. ככה זה זוגיות, אסור להפסיק לתחזק אותה כי היא כל הזמן נסדקת.
הפסקנו לתחזק מתישהוא. לך תדע למה.
זה מצחיק, לפני שהחלטנו להתגרש היה לנו רע ממש, היה לנו רע לדבר, היה לנו רע להיות אחד ליד השני, היינו מספיק קרובים כדי לפגוע נורא אחד בשני בכל מילה, זה נהפך לפינג-פונג.
השיחה בה החלטנו להתגרש הייתה סוערת, שנינו זרקנו דברים לחלל, רגע אחד כועסים וברגע השני דומעים, לשנינו היה מחנק בחזה, תסכול בראש, כאבנו וכעסנו ולא הפסקנו לדבר, ידענו שמוכרחים לפתור את זה או לשבור את זה, אז דיברנו ודיברנו ופתאום זה יצא, כבר לא זוכר מי מאיתנו זרק את זה, שנינו ידענו מייד זה הפתרון היחיד. הבטנו אחד בשני וידענו.
ופתאום נרגענו, נשמנו עמוק, דיברנו על זה ברצינות, צחקנו, אפילו שכבנו, סקס סוער, פיזי, גומרים פעם אחרי פעם, תשוקה שלא זכרתי מאז שיצאנו. חגגנו את הההקלה שהרגשנו. האבן שירדה לשנינו מהלב כשהבנו שאנחנו עומדים להפסיק להיות במערכת יחסים שעושה לנו רע.
בשבוע אחרי השיחה שכבנו עוד, שוב ושוב, תוך כדי שהיא ארזה את הדברים שלה, תוך כדי שהיא נכנסת ויוצאת בסידורים אחרונים. שכבנו וזה היה אדיר כל פעם, ידענו שזה עומד להיגמר ורצינו לגמור הרבה לפני.
מתגעגע אליה, אל מי שהיא הייתה. אל מי שהיא הייתה כשיצאנו. מתגעגע לצחוק שלה, לחיוכים שלה, להרגשה שהיא נתנה לי לגבי עצמי. מתגעגע להבנה שלה, לרוך שלה, לחוכמות הטיפשיות שלה, לאור שהיה בעיניים שלה.
מתגעגע לאיך שהיא הייתה כשיצאנו.
לא מתגעגע לנישואים, לא מתגעגע לגרושתי, מתגעגע לבחורה שהתחתנתי איתה.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
