מותר לעשן

(גם הפוסט הזה החליף פוסט אחר במסגרת הנסיון שלי לדפוק את הקוראים הקבועים)

שליטה, לא כזאת של להחזיק דברים באגרוף ברזל קשיח. כזו של חתול, מוכן לכל תזוזה, לא מופתע. נוחת על הרגליים ונראה כאילו לשם הוא תכנן להגיע. עניין של יותר מסתם אלימות, יותר רק לקשור, יותר מסתם משמעת, למרות שכולם דברים אדירים. עניין של מצב נפשי.
לאנשים שלא מבינים שליטה, שליטה נראית כמו משהו מודע, משהו מתוכנן ומורכב. לאנשים שמבינים אותה שליטה היא טבע, היא אופי, היא דרך חיים.
שליטה בעצמך, בכעסים, בסביבה, כך שאתה מתרגל שהעניינים מסתדרים לטובתך בכזאת טבעיות שזה לא מפתיע אף אחד. המשמרות הקלות מגיעות אליך אוטומטית. אנשים עושים בשבילך, משביעים את הרצון שלך כי זה מה שהם רוצים, כמעט כמו שאתה רוצה את זה.

אנשים שחושבים שהדרך היחידה לשליטה היא כוח, לא באמת מבינים אותה לדעתי. שליטה יכולה להגיע בלי כוח בכלל. אלימות היא אמצעי, לעולם לא המטרה. המטרה היא המצב ההוא שבו האושר שלה והרצון שלה הוא האושר שלי והרצונות שלי. מצב של הערצה, הערצה שמגיעה בזכות ולא בחסד.

כשהכרנו זה היה רק סקס, סקס אדיר, אבל נורמלי, ורק סקס. שנינו ידענו שלא ייצא מזה יותר מזה ולא רצינו יותר מזה. סדרנו לנו פעם בשבוע, בימי חמישי, היא הייתה באה לישון והיינו נרדמים מסריחים, אחד מהזיעה של השני.
היא הייתה ילדה טובה, דיברנו פעם על סשן והיא אמרה לי שהיא לא אוהבת את הכיוון, כבדתי את זה ולא דיברנו על זה שוב.
ואחרי כמה חודשים, זה פשוט קרה. כי אני מי שאני.
אני מפונק, אני אוהב שדברים נעשים כרצוני, אוהב לפנק רק כשזה מתאים לי ואוהב שמפנקים אותי רק כשזה מתאים לי.

בדירה קטנה ומוזנחת בתל אביב, בחדרים היו רק מיטות, את רוב הזמן אני והשותף בילינו בסלון, אהבנו להיות ביחד. קיץ, והתרגלנו ללכת ערומים. גם היא התרגלה לזה אחרי שבועיים - שלושה. לא דרשתי ממנה להסתובב ערומה, אהבתי לראות אותה כשהיה לה נוח, אבל ביקשתי בייבידולים, ביקשתי חצאיות קצרות. אהבתי לשלוח לה ידיים סתם ככה באמצע שומדבר, כשסתם הולכים למטבח או יושבים מול הטלוויזיה, אהבתי שהיא הייתה נגישה כל הזמן. הייתי שולח לה יד לדגדגן סתם ככה, מדליק אותה לחלוטין ואז נותן לה להמתין לפני שהייתי הולך איתה לחדר. לפעמים 20 דקות, לפעמים חצי שעה. אחרי כמה שבועות היא כל כך התרגלה לזה שהייתה לוקחת את היד שלי ומניחה אותה בין רגליה גם ליד השותף. אז התחלתי לגרום לה להמתין יותר. לרצות את זה יותר. להשתגע. גררתי אותה לקצה הגבול.

בפעם הראשונה שהיא התחננה בפניי שאתן לה לגמור זה בא ממנה לגמרי והרגיש לשנינו טבעי, זה נהפך לעניין רגיל אחרי כמה פעמים, והיא תמיד גמרה יותר חזק אחר כך.

אחרי כמה שבועות היא עשתה את הצעד השני, לגמרי בעצמה. אחרי 10 דקות שבהן העמדתי אותה על הקצה פעמיים ולא הסכמתי ללכת לחדר היא פשוט הרימה את החצאית והתיישבה עליי, באמצע הסלון, ליד השותף. מיוזמתה.
נתתי לה להגיע פעם אחת עליי, קירבתי אותה לפעם השנייה ואז תפסתי את המתניים שלה והאטתי אותה, לקצב הכי איטי בעולם. היא גנחה בתסכול והרגשתי אותה נאבקת בי להגביר את התנועה, להתחכך, כמו חיה.
"את אוהבת את זה ?" שאלתי אותה, מחייך. קיבלתי גניחת חיוב בתגובה.
"את אוהבת שהוא מסתכל עלינו ?" היא הנהנה.
"תתפשטי" כמעט לפני שסיימתי היא הייתה רק עם החצאית. נתתי לה להגביר את הקצב קצת כשהוא אמר "לא רואים כלום מפה". צודק. הייתי אנוכי.
"תסתובבי" אמרתי "שגם הוא יראה את החזה היפה שלך" בלי מילה היא הסתובבה והוא התרווח ושלח יד לזין שלו, נשכתי את הכתף שלה והרגשתי איך היא מתכווצת סביבי בהתרגשות, הרגשתי את הדופק שלה מאיץ וזה רק ריגש אותי יותר.
גמרתי מהר, לפניה, ויצאתי. היא עשתה פרצוף ושלחה יד להכניס אותי בחזרה. "לא" אמרתי לה "עוד לא... את יודעת מה אני רוצה".
הבטתי בה, עומדת עירומה ומדהימה מולי, החזה שלה עולה ויורד עם הנשימה המהירה שלה. הרגשתי את הרצונות שלנו מתנגשים כאילו מדובר במשהו פיזי, הרגשתי אותה נכנעת. בפעם האחרונה.
היא ניגשה אליו בלי להגיד מילה וכרעה מולו. הבטתי בה כשהראש שלה ירד ועלה, כל הגוף שלה הזיע, הלחיים שלה סמוקות, כל העור שלה היה צמרמורת והיא הייתה כל כך רטובה שכל החדר הסריח אותה.
ניגשתי אליה והרגשתי אותה גומרת בגלים בשנייה שחדרתי.