אני לא יודעת אם זה עליי
אבל אני אגואיסט ואוהב לדבר ולנתח הרבה
אז אני אגיב כאילו דיברת עליי
הנה לך פוסט (שהוא ספוט) תגובה
ישיר ביותר.
זה מדהים
איך ההיגיון שלנו פועל.
זה מדהים אותי-
השאלה היא, מה יש באותו בן אדם ספציפית
שגורם לך לומר - אם הוא אומר, זה בטח נכון.
כמה אתה מעריץ את הבן אדם
שאתה מוכן להאמין בדברים הכי אבסורדיים שיוצאים לו מהפה
80 אחוז מהדברים שיוצאים לנו מהפה הם עניינים של שכנוע עצמי
במה להאמין?
בחוצנים?
בישויות?
בהנאה?
בשייכות?
איך אנחנו יודעים (או לא..) לסנן את החולשות האנושיות שבמשפטים הנאמרים
אבל אנחנו לא מסננים את מה שנאמר עלינו- איך זה מדליק אותנו
כי זה קשור בנו
אבל אנחנו לא קולטים את הנפילות במילים ...
כשבן אדם לא יודע לבטא את עצמו ..
כשהוא משקר..
והוא מחרטט אותך
כדי לחפות, על מה?! על מה לחפות?!!
חרטוטים.
איך מפרידים ומוצאים את האמת?
אני לא מפקפקת
זו רק דוגמה
אבל בנוגע להכל...
איך אנחנו מאמינים לתאוריות על מוח
מאנשים שמעולם לא חקרו
רק קראו איפה שהוא.. באיזה מחקר
מה מדליק לנו את ההיגיון
ומחבר לנו את המחשבה
עם הבן אדם הזה
שאנחנו מעריכים מספיק כדי לקחת אלינו את הדעה שלו ולהפוך אותה למוחשית
ברמה של אמונה
איך אנחנו הופכים את זה לשלנו
ומוצאים לזה משמעויות חדשות
היגיון חדש
שקשור בחיים שלנו
איך אנחנו מסתכלים על אחרים ורוצים גם
רק כי זה יתבל קצת את החיים
שאלתי כי אני מאמינה בזה
שאלתי כי הרגשתי שאני רוצה תשובה אמיתית ממקור שהוא קצת מעבר לי..
ולמקום המוזר שהמוח שלי נמצא בו- קבור בערמות של זבל
אני רגילה להעביר הלאה את המילים ולמצוא חדשות
שכחתי איך עושים את זה
מזל שעוד יש לי את זה בזיוני שכל בהקלדה.
שיכחה היא לא אמיתית
יש מציאות שונה
יש עננים
(ויש עננים..... חחחח אני כזו מדהימה שאני מצליחה להצחיק את עצמי בשטויות האלה...)
איך זה לא מפריע לי פה בכלל וכאן כן.
מזג אוויר מעונן במוח שלך
אתה כ"כ רוצה לשכוח אבל זה לא הגיוני..
מכתים את הלבן שלי...
נראה לך ששכחת?
תמיד מנטרלת
כוח ("תן לי לשמור על הזיכרון..")
משמעות ("רוצה לא להרגיש יותר")
ומציאות ("רציתי להימחק")
אין מינון ואין תזמון
אין איזון.
היי!
זו את
קשה...
כ"כ קשה-
קשה לזהות.
קשה לעצום עיניים
קשה לבכות איתך
היי!!!
(כ"כ מוכר נפגשנו כבר... לא זוג יונים, יודעים שגם מחר...)
היו אלף רכבות
צ'ו צ'ו
ווי ווי
פיפ פיפ
קו קו קו קו
הההההההההההההההלוווווווווווווווווווווו
אלף בכיות
אלף תחינות
אלף תחושות
אלף כאב
אלף לבבות שבורים (וכולם שלי)
אלף אהבה
אלף הבנות
אלף בקשות לסליחה
אלף יחידות היגיון
בן אדם הולך
כי הוא מרגיש שהוא חייב
בן אדם שוכח
לא כי הוא רוצה
אלא כי הרכבת עוברת
הזמן מתקתק
השעון לא מחכה לאף אחד
וגם אני לא - בשלב מסויים
אבל הוא לא שוכח באמת
הוא הופך את הזכרונות
למשהו אחר
ושם אותם בקוביה אחרת
במזג אוויר שונה
בצבע אחר
שומר
תמיד תמיד תמיד התחננתי שיהיה איזון בין המוח ללב שלי
אני אמנם מאמינה שאני במצב הרבה יותר טוב מאצל הרבה אנשים מהבחינה הזו...
יותר טוב מאצלך.
ואני עדיין לא במקום שהייתי רוצה להיות בו.
-זה נכון לך-
הוא אמר,
-את תביני עם הזמן שזה טוב לך
שלא משנה מה יהיה ומה יקרה
המכה טובה-
והמוכה אומר זייייייייייייייייייייייין
זה חרא
הלוואי ולא הייתי צריך לחוות את החוויה הזו בחיים!!!!
אבל הוא אמר שזה טוב...
מה יש באנשים האלה
שגורמים לך להאמין במה שיוצא להם מהפה?!
הכוח הזה?!
של אני יכול ואת לא?!
מהההההה מההההה
במה להאמין?
בדף צבוע?
או במילים צבועות?
בזה שקולע בול, בול בדיוק לאותו היום ואני קוראת בסופו...סתם כדי לבחון
במה להאמין?
בי?
רק בי?
רק מה שאני מרגישה?
ואם אני לא יודעת..?
ואם
אם...
גררו אותי מהשערות...
על אבן משתלבת..
סביב כיכרות...
והלב שלי נשרט עד זוב דם
קימטת לי אותו
כיווצת לי אותו
חרטת עליו
וזרקת אותו
סביב רמזורים..
מהשיערות...
ונדפק לי המוח כ"כ הרבה פעמים..
רוב הפעמים מחוסר הבנה...
כל בלטה- בלטה.
שאני כבר לא יודעת
כבר לקחו לי כל טיפת אמת והיגיון
אז אני לא יודעת
זה כ"כ מצחיק
שאין לך בכלל זכות להגיד את זה
אין לך שום זכות לדבר על שקרים ואמת
אין לך שום זכות לומר שאני שקר
יום רביעי לא היה שקר
והכוונה לא תלויה בי
אדם שלא יודע להתמודד עם האמת!!!!!!
שלא ינסה להגדיר אותה
אז מה חדש?
מה המצב?
הכל טוב אחותי?
אז בלי זיוני שכל בבקשה...השעון מתקתק
התרגלתי לדבר לקהל
להרבה אנשים
גם לאלה שלא רוקדים
ולוקחים לי את המוטיבציה לנענע את התחת שלי בשבילם
הופעה שלמה
גם כשלא מוחאים כפיים
אני תמיד ידעתי שלא טוב לי להיות בפרונט
ושזה לא המקום שלי
אני תמיד ידעתי שאני לא נועדתי להיות על הבמות
ומתחת לספוטים
נוטפת ומלאת אנרגיה
תמיד ידעתי שאני שייכת למאחורה
תמיד ידעתי שהשיניים שלי הם חלק מגלגל
השעון מתקתק חביבתי
אתם רוצים אמת?
אתם צריכים לתת אמת..
קהל נכבד
בעולם הזה יש מה שנקרא תן וקח
רצית לנוח?
רצית -רק- לקבל?
(את צריכה לנוח, שקט - "לא נותנים לי" אעלק)
וראית שזה לא הגיוני.
וזה לא יקרה בחיים
עם אף אחד
רק איתי
וגם לזמן מוגבל, מאוד
אבל הציפיות שלי הן כ"כ פשוטות ונמוכות
(ועדיין לא מפתיע אותי שדווקא בי החלטת לפגוע
שדווקא אותי החלטת לגמור
אני סלע
לא?)
(תזכירי לי לספר לך סיפור על רבי שמעון בר יוחאי)
ציפיות ציפיות..לתמורה
תמיד את צריכה לשטוף למישהו את הכלים
אחרי שהוא האכיל אותך.
תמיד יצופה ממך.
אי אפשר לברוח כל פעם שעולה ציפיה
אי אפשר לברוח כל פעם שמעמידים אותך בפני תחרות
אי אפשר לשכוח 5 שנים
אם לא נפלת מבניין מאוד גבוה
זה באופן פיזי- לא אפשרי
אה רגע
זה כן
את הסברת לי פעם
על הקווים החשמליים
במוח
שאחראים על הזיכרון
ואיך זה הורס אותם
את לוקחת אחריות על זה?
כי לא תשכנעי אותי אחרת
לא בסרטן
ולא באלצהיימר
והשרוכים ארוכים יקירתי
מספיק בשביל להקיף היפופוטם
ואין קשר לשייכות
זהו?
עכשיו שאמרת שזה לא היה שלי את מרגישה יותר טוב?
יש בוסט?
העיקר זה.
העיקר שאת מרגישה קצת יותר טוב עם עצמך.
אבל תודי שלבכות עליי הרגיש יותר טוב.
על הכתף שלי.
ושחררת באופן יותר נכון..
ותזכרי
שאני לא אמרתי כלום
תזכרי
שאני לא עשיתי שום דבר
שבאמת באמת באמת יכול היה
לגרום לך לרצות להרים את עצמך
באמצעות מילים שליליות
תחשבי על זה טוב טוב ותזכרי את זה
אני לא עשיתי כלום
אני מתנהגת הכי רגיל בעולם
הכי טבעי, בלי שום כוונה
חוץ מזה שנתתי לך להוביל לגמרי
וזה אמור להניב תוצאות יפות וטובות
חבל שנגמר אפילו? כן?
רצית להימחק
וזה היה פשוט ממשיך הלאה
את יכולה לדמיין פה משהו חוץ מחלל ריק?
רצית להימחק ולהיות מה?
גוף? שמהלך כאן?
הבנו שאת לא שייכת לפלנטה הזו
אבל זו המציאות
תרדי לעם בבקשה
את פה, במציאות הזו get use to it
and make the best of it
בחיי...
don't know what makes you tick anymore
אז אל תדברי איתי על אמת וזכרונות
אם סיילאר היה פותח אותך הוא היה מושמד
את- האנטידוט שלו
הוא לא היה מצליח להבין איך את עובדת
אני כן (היה צריך חמש שנים..את יודעת.. אבל בסוף מצליח)
ואני אפילו לא אקח ממך כלום.
ואני חושבת שאת צריכה לנוח.
לנוח.
לישון.
להמשיך לבכות לבד.
להמשיך לשחרר
___________________________
זכרונות...
הוי
אנחנו כ"כ רחוקות אהובתי
יקירתי
יחידתי
אישה שלי
אחת שלי
מדהימה שלי
אהובה שלי
זו שיודעת אותי הכי טוב
זו שנוגעת בי וגורמת לי להרגיש מוארת
זו ששום דבר לא נשמע יפה כמו לקרוא בשמה
זו שלוחשת לי באוזן ואני יכולה פאקינג לגמור מזה
זו שהחלומות שלה הכי ברורים לי בעולם
זו שרציתי שהרחם שלה יכיל ממני
זו שידעה כל סנטימטר ומילימטר וכל חוט מחשבה
זו שבוכה ואני מרגישה את כל המים שבי רוצים לצאת אליה
ולעטוף אותה בדמעות שלי
זו שהעיניים שלי היו נעצמות כשהיא אחזה בי
כי הן לא באמת רואות שום דבר אחר חוץ ממנה
יקירה שלי..
מתוקה שלי
הראשונה שלי..
השניה שלי...
לא חצי..
שלם ראשון ושני שלי..
לפניי או אחריי...
את כ"כ רחוקה..
ממני......................... וממך
ואני כל כך כל כך כל כך מתגעגעת אלייך
כל כך כל כך כמהה לך
ורוצה אותך
רק אותך
אך ורק אותך
אבל את כ"כ רחוקה..
i'm so uninvited
ילד ללא מזל
אני מחפשת אותך בכל הזדמנות.
אותך אהבתי
נעלמת לי
בתמונה אדום וקצר
ומרגיש כמו פעם
רוצה חיבוק
ובמציאות ארוך ושחור
וצריך הידוק
את מתחבאת מאחורי המאווים שלך להוכיח לעולם שאת בעצם כלום
ולהוכיח שההתעסקות סביבך מיותרת
שאת ילד קטן שרוצה שקט
שאת קטנה קטנה ולא גאון ובעצם קצת מפגרת... -אל תציבו בפניי אתגרים..
שלא אצטרך להוכיח את עצמי... -
זה כנראה מה שאת רוצה ...
להימחק?
כי יש מה למחוק
ואת יודעת את זה.
כי יש אחת מדהימה כמוך למחוק. שהייתה כ"כ קרובה להגיע לשם- למקום הזה
אבל כ"כ רחוקה... בגלל ההשוואות
בגלל אנשים שלא יודעים איך לאכול אותך
בגלל מילים שגם כשמיסכת אותן
שמעת אותן.. את זה את זוכרת... לא תזכרי את מה שאת מנסה בכוח לשכוח עכשיו?
איך אנחנו מחשיבים אנשים כ"כ...
אנחנו הופכים את המילים שלהם למציאות
את כלום, את לא טובה מספיק, היא יותר טובה ממך למה את לא כמוה, והוא כן הצליח
הוא החזיק מעמד, והם עשו כך וכך ואת לא......
נכון.
ככה לא מחנכים
אבל את יותר גדולה מזה
מכל הפחדים וכל הכאבים וכל החוסר ידע
את כ"כ מתחבאת לי...
מה את אומרת?
אני אמצא אותך?
קוקו!
עוד לא..?
לבכות עלייך?
זה ירים לך עוד קצת?
כי זה נראה כאילו ממש כואב שאני סופסוף מצליחה לחייך.
מינון
תזמון
יעד
כוח
משמעות
מציאות
אהבה.
וזהו.
בלי כלום.
תזכרי שאהבתי אותך יותר מכל דבר בעולם הזה
כשהיית את.
הכי את.
כשאת לא- אני לא יכולה להסתכל עלייך.
השקר -הזה-
קורץ לי כמו ג'וקר
שניצח אותי.
אבל אני לא היסטרית על לנצח
ומה יחשבו עליי אם לא אנצח.
לא יודעת לשחק פוקר..
(וגם לא טאקי..)
אני רק אמת יקירתי.
אז...
רוצה לשחרר?
הזרועות שלי פתוחות.
כמו שהיה אתמול ושלשום.
לא יותר ולא פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
