הודו– לאדק – לה   http://www.lametayel.com/information/city.asp?cityId=902

אחרי שנחתנו בדלהי חווינו את העניים (ברחובות) את העשירים (במלון הטאג') המראנו ללה שבלאדק.

חבל ארץ הנמצא בקשמיר בצפון מערב הודו. רוב השנה, מלבד בקיץ, לאדק מכוסה בשלג וסגורה למטיילים. רוב התושבים הם טיבטים שמתנגדים לשחרור מהודו, מהלך אותו מנסים להניע באלימות הרבה מהמוסלמים שגרים בצד המערבי של קשמיר.

ללה הגענו (שרי, בן, אדם, יהלי ואנוכי) בטיסה מדלהי, ההסתגלות הקשה לגובה גרמה ל"מבוגרים" שבחבורה כאבי ראש, בעוד הילדים "חופשיים כמו ציפור" הרגישו מצוין.

אדם נסע להודו עם הקורקינט שעד שנשבר בפושקר שימש מקור משיכה והנאה למאות הודים.

 לאדק היא אזור צחיח כנראה בגלל השלג שמכסה את האזור רוב השנה ואינו מאפשר התפתחות של טבע ירוק. לעומת זאת במרכז העמק זורם נחל שכנראה כן מאפשר את הירוק, כך שבצילום מ"שנטי" סטיופה שמעל לה אפשר לראות את ההבדלים בין הירוק למדבר (בתמונה חסר בן שסירב לעלות את כל המדרגות למעלה) 

בלה טיילנו כשבועיים, בייחוד הרבינו להסתובב בשבילם אחוריים ולאורך הנחל החוצה את  העיר שהובילו אותנו לכל מיני מקומות מופלאים ולמפגשים מעניינים,               

עם יאק

הארמון מעל לעיר

                   בן, האיש והנוף                              צ'ינו למרגלות מקדש (שמעל לעיר)

                         ב"אלצ'י"                                       בחלון מאחור ניתן להבחין

                                                                            ב"איש שויתר על הפרארי"

                                                                               או "שלא הייתה לו"

בלה ישנו ב H.G OTSAL שהיה חביב עם חדרים גדולים ונעימים, ושמועה על מקלחת עם מים חמים. המשפחה להם היה שייך המקום. הייתה משפחה טיבטית מאושרת ונחמדה, כמובן את העסקים מנהלת האישה, לא משנה באיזה חברה מתקדמת האדם נמצא האישה מנהלת ומארגנת. אולי עליתי פה על סוד חבוי או שיטה בבלגן.

בכל החברות המתקדמות טכנולוגית, והיחסית בעלות אמצעים לנשים יש, פחות או יותר, הזדמנות עסקית שווה. לעומת המדינות הלא מפותחות טכנולוגית, שבהן רמת הרפואה, הרווחה, תנאי החיים, התמותה והילודה אינם מזהירים, לנשים יש זכויות מועטות. מעניין. האם פיצחתי את הקוד האנושי ?

בכל מיקרה, במלון שבו התגוררנו היה ילד, שמנמן וחמוד כבן שנה שהתגורר בבית משלו. קופסת קרטון מתוכה השקיף על החיים. יום יבוא הילד יגדל ילמד ולעבודת הדוקטורט שלו יכתוב חיבור על

                                                         משמעות החיים

                                                       מהקופסה