אדם המתקדם לקראת ניקיון רוחני ומתרגל שליטה בנשימה חייב לתרגל גם התפתחות מוסרית ופיזית על בסיס של הנחות יסוד רוחניות.

תוך כדי תרגול ההתפתחות על האדם להפסיק את ה"מסע" החוצה, להפסיק לעסוק ולהזדהות עם רשמי החושים. הזדהות זו היא הגורם הראשי למצב של סבל בו נמצא האדם. אי הכרה באופיו האמיתי גורם לו לפעול ולחשוב מתוך בורות ואפלה. האדם מאמין שהוא חלק מהמאיה (האנרגיה שיוצרת את אשליית הקיום), שהוא מוגבל ומוכתב ע"י כוחות חזקים ממנו, בין אם ההם אנושיים ובין אם על אנושיים. אי ההתאמה בין תפישת הקיום האנושי (כחלק מהאשליה הפיזית) למקום בו הוא באמת נמצא, ושאיפה בלתי פוסקת למצוא את השלווה הנובעת משלמות, גורמת לאדם לחוסר שקט. החיפוש במקום הלא נכון מעצימה את אי ההתאמה והסבל רק גובר. כמו בגלגל אין סופי הצורך להשיג עוד גובר ואיתו גוברת תחושת החוסר שדוחף לחיפוש מתמשך ולסבל.

כך גם האדם המחפש את המקור לאושר מחוצה לו, בין אם זה בעינוגי החושים או בהכרה חברתית, סופו למות מתשישות.

עצירת המוח מלרוץ אחרי אובייקטים חיצוניים אינה קלה, אבל זה מה שיש. האדם חייב להפסיק את זרם המידע הבלתי פוסק של המוח, ולהכיר בידע העולה מבפנים להקשיב לעצמו, לדעת, זו הדרך לסיפוק, שלמות ואהבה.