זו התקופה הזו בשנה. כן, ידעתי שהיא תבוא.. בכל זאת, יא'.

ולמרות שכבר חצי מאחורי, יש עוד חצי לפני.. כ"כ הרבה לחץ. עוד שנייה מתפוצץ לי איזה וריד מרוב לחץ.

רק שהבגרות בהסטוריה תעבור, רק שתעבור כבר, שתעלם כאילו לא הייתה.

בשבועות האחרונים אני חיה לבד בבית, וכל סופ"ש ההורים חוזרים.

ולמרות שכל ילד נורמלי חושב שבית ריק לכ"כ הרבה זמן זה כיף, אני לא יכולה כבר. נמאס לי מהלבד הזה.

נמאס לי מהשכונה המגעילה הזו, נמאס לי לישון לבד.

הוא לא ממש בא אליי, הוא עובד ועסוק וגם אני, אז לא יוצא.

אני רואה אותו הרבה פחות, כמה פעמים בשבוע באה לישון אצלו בבית החדש שלו. ואני גם עובדת המון.

הוא היה בשנטיפי, הוא וכל החברים שלי. רק אני לא הלכתי, אמא לא הסכימה.

כמה עלוב זה? איזה עלוב זה נשמע? כ"כ כעסתי עליה. עד עכשיו אני כועסת. סתם היסטרית.

הייתי עצבנית עליו לפני שהוא הלך, וגם שהוא חזר, וגם כל הזמן שהוא היה שם. לא יודעת למה בדיוק, המון סיבות שבישלתי לעצמי בראש. הייתי בטוחה שהוא היה שם עם מישהי אחרת. שאלתי אותו, הוא צחק עליי כמובן.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, מאז שהוא חזר אני ממש נוטה להתעצבן עליו, והוא.. שונה.

והוא אמר לי והזהיר אותי שזה יהיה ככה, שברגע שלא נראה אחד את השני הרבה כמו פעם, אז נתרחק.

ואני אמרתי שלא ניתן לזה לקרות.

אני מרגישה שהוא חסר רגישות. שהוא לא עושה מאמצים לנסות להבין אותי ואת המצב שלי.

אני כל היום לבד בבית, בוכה, קוראת לעזרה. ואז שאני רואה אותו סוף סוף הוא שואל מה קרה ולמה אני במצב רוח כזה.

ואני מנסה להסביר, ואני כועסת. ובוכה לפניו.

והוא, מיואש מהילדה הזו לפניו, שכל הזמן בוכה, וכבר לא יודעת איך להיות שמחה יותר. לא יודע מה לעשות איתה.

נמאס לו להיות כ"כ רגיש בשבילי, אז הוא הפסיק.

ואני יודעת שהוא מעדיף להיות עם חברים שלו ולא איתי. למה שלא יעדיף? חברים שלו נחמדים ולא בוכים כל שניה.

הרבה יותר כיף לו איתם, זה ברור לי.

אני לא מעניינת אותו כלכך, לא מצחיקה אותו, ולא כיף לו איתי. לא טוב לו איתי.

אני יודעת שהוא מעדיף להיות עם חברים שלו. אני שומעת את זה בקול שלו, במילים, בין השורות, אפשר לדעת.

ואני גם יודעת שהוא מתגעגע אליי פחות, אם בכלל. שמתי לב שהוא לא התגעגע אליי שהוא היה בשנטיפי.

אפילו שהוא אמר שהוא התגעגע, תחושת הבטן שלי אומרת שלא. אני התגעגעתי, אבל קצת, הייתי עסוקה בלכעוס עליו.

אז לא כיף לו איתי, הוא לא מתגעגע, ולא טוב לו איתי. הוא עדיין אוהב אותי?