תמיד חשבתי שאליי יתייחסו כמו מלכה. שכל בן זוג שיהיה לי פשוט יחשוב שאני הדבר הכי מדהים בעולם, ואני יהיה הכל בשבילו והוא יהיה הכל בשבילי, ולא נראה שום דבר אחר בעולם הזה חוץ מאיתנו. לא רק שחשבתי ככה, אני חושבת שבאיזשהו מקום הצבתי לעצמי גבולות או מטרות שככה המערכות יחסים שלי יראו. הייתה לי בראש האידיליה הזו שאני לא אתן לאף אחד להתייחס אלי כמו זבל או לדרוך עליי או להיות שק איגרוף של מישהו.

אבל עכשיו אני מבינה שנתתי לכל זה להתפוגג. יחס של מלכה אני לא מקבלת. אנחנו לא הכל בשביל אחד לשני.

והוא כן דורך עליי ואני פשוט סופגת את זה. כמו שק איגרוף חסר חיים פשוט עומדת שם ונותנת לו להכות בי. עוד מכה ועוד מכה, וכלום. אני לא זזה.

מה קרה לי? איפה האישה החזקה שנשבעה בתוכה שלא תיתן לאף גבר בעולם לעשות ממנה זבל, שאריות של בנאדם.

הוא הרס אותי. אני מפורקת מבפנים. אין לי כוח להתמודד איתו יותר, אז אני פשוט מעדיפה לא לראות אותו בכלל.

הזמן עובר כל כך לאט.

בהתחלה חודש וחצי שנה ואפילו שנה ביחד איתו עברו כל כך מהר, ועכשיו זה נדמה כאילו אנחנו ביחד שנה ו4 חודשים כבר 3 שנים.

אתמול הוא פשוט הוציא אותי מכל רוגע פנימי שעוד היה נמצא בי. קבענו שאני אבוא אליו בשעה מסויימת, אבל הוא פשוט לא התקשר ואני הייתי צריכה לצאת כבר מהבית אז נסעתי לבית של אבא שלי. התקשרתי ואמרתי לו את זה והוא התעצבן ואז ניסה שאני אבוא אליו בערב, ואז מחר בבוקר, לא ויתר. ואני הסברתי לו שאני חייבת להיות כאן כי אנחנו עוברים דירה, כמו שהסברתי לו שוב ושוב בזמן האחרון. אבל זה לא מזיז לו. "הבנתי.. אז דברי איתי שתוכלי לראות אותי.." הוא שלח הודעה ממורמרת. 

זה לא מזיז לו וזה לא מעניין אותו בכלל שאני לא יכולה לראות אותו, הוא חושב שאני לא רוצה. זה לא מעניין אותו שזה הוא שפישל כי אני קבעתי איתו בשעה מסויימת והוא הבריז, אז זה בעצם בעיה שלו. כל זה לא מזיז לו, כי כל מה שהוא חושב זה שהוא לא יקבל היום. זאת הסיבה היחידה שהוא רצה לראות אותי, כי לא הזדיינו כבר הרבה זמן והוא ממש חרמן. וזהו.

זה גורם לי להרגיש כל כך זולה. כאילו הוא איתי רק בשביל זה. ואני שומעת בראש שלי את המשפט שהוא אמר לפני כמה ימים "אני כ"כ אוהב אותך" וזה השקר הכי גדול שהוא סיפר לי אי פעם. הוא לא אוהב אותי. הוא אוהב לזיין אותי, זה נוח לו פשוט, זה הכל.

אני מרגישה כמו הזונה שלו, כמו זונה שמרצה רק אותו, שלא נהנית מכלום יותר. אני מרגישה חלולה, מטומטמת.

אני לא סומכת עליו בכלל, אני לא מאמינה למילה שהוא אומר ואני שונאת את הסקס שלנו.

חתיכת מטומטמת אם כל כך רע לך למה את לא זורקת אותו כבר?!

כי אני מפחדת. זו הסיבה היחידה שאני לא זורקת אותו. מפחד. איזה לוזרית.

אני מפחדת מלא להיות איתו. מלהיות לבד. מפחדת מזה שהוא יכעס עליי שאני זורקת אותו.

איזה לוזרית אני. לוזרית שהפכה לסיוט הכי גדול של עצמה.

מנערה עצמאית לחלוטין  הפכתי להיות כ"כ תלויה במישהו אחר שזה מגעיל אותי. מגעילה את עצמי.

נשבעתי שאני לא אהיה כזאת. נשבעתי שכשיהיה לי לא טוב אני פשוט אקום ואלך. אבל מסתבר כנראה שזה לא כזה פשוט.

אני לא מצליחה לקום,

וללכת.