אני מחשבת שלא נכנסתי לבלוג הזה קרוב לשנתיים.
הפוסט האחרון היה קצת לפני הקורס יסוד שעשיתי בצבא
שאחריו הייתה תקופה נפלאה בדרום הארץ
שלאחריה יצאתי לקורס קצינים ולא חזרתי
שלאחריו אני משרתת במרכז הארץ, ממש חצי שעה מהבית.
לסכם את השנתיים האלו זה לא קל
אותו קורס שחששתי ממנו התגלה כקורס מדהים ביסודו ובהחלט מעולה
והרווחתי ממנו גם חברים שנשארו עד עכשיו
אותו תפקיד שקיבלתי בסופו של דבר היה תפקיד שאם הייתי נכנסת לקורס שרציתי אז הייתי מקבלת
אז גם בזה הרווחתי.
ובמקום שהייתי, הרווחתי גם חברות לחיים והמון חוויות נהדרות.
ואז יצאתי לקורס קצינים שעדיין מהדהד בי למרות שעברו כמעט 3 חודשים מאז שסיימתי
ושם גם השתניתי
לקרוא את הפוסטים הישנים יותר בבלוג הזה היה לראות אותי כדמות אחרת
סגורה כלפי חוץ, לא מובנת ובטח לא אומרת על זה כלום
היום כשמפריע לי אני אומרת, מתעקשת.
כמפקדת, אני דורשת שלחיילות שלי יהיה הכי טוב.
כי אז הן יהנו מהשירות ויזכרו אותו כדבר טוב.
אני יודעת מה זה מפקדת צעירה שחושבת שהיא יודעת מה טוב לחייליה
למרות שאף פעם לא היתה חיילת באמת
האנשים בחיי הם בעיקר משפחתי
למדתי להעריך אותם בשנתיים האלה מעל ומעבר
ולמרות שלא רציתי בסיס פתוח אני רואה בזה יתרון להיות איתם יותר
היה פעם בחור שרצה אותי שאני לא בקשר איתו
ואז חבר שלו התחיל איתי לא מזמן והחלטתי שגם איתו אני לא בקשר יותר
היה אותו אחד שחזר לחיי לרגע ועכשיו הוא עבר לעיר אחרת
וכבר לא נשאר בקשר
אבל אני כבר לא רואה בבדידותי עונש או משהו שעובר עליי
פשוט לא יוצא. זה מה יש.
החברה הכי טובה ישנה
גם חברות שונות שמופיעות
וגם החברים מהצבא
כרגע אני לא ממהרת לשום מקום
יש לי עוד זמן לשחרור ( שנה ותשע)
פסיכומטרי כנראה אעשה בקיץ
הפעם אתן את הכל בשביל לעשות פעם אחת ודי
גם עם הבנות מהלימודים שאחרי התיכון אני בקשר
המייל הצבאי זה כל כך דבר טוב.
והעיקר שאני בכושר
זה גם תורם משמעותית לחיי מבחינה תעסוקתית.
אני לא יודעת מתי ייצא לי לכתוב כאן שוב
זה בטח יקח קצת זמן
אבל זה יהיה מעניין
לראות שוב אחרי תקופה
איך הזמן עובר לו
ואיך אני מישתנית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
